בגימיק הזה השתמש ד"ר רואי נאור, מנכ"ל "קריאיישן ספייס" (Creation Space), עשרות פעמים. אלפי צופים כבר ראו אותו — בהרצאות, בכנסים, במפגשי משקיעים — שולף בהתלהבות שתי תמונות ענק קשיחות של אזור מדברי סלעי צחיח, מציב אותן זו לצד זו, ושואל: איזו לדעתכם צולמה במאדים ואיזו במכתש רמון, כמה מאות מטרים מהבית שלי?
נאור: "הם תמיד טועים, כולם. גם החוקרים מנאס"א וגם חוקרי הטבע והסביבה ממצפה רמון. פשוט אי אפשר להבדיל".
מה מקשר בין הדוקטור התזזיתי למדעים פלנטריים ממכון ויצמן, יליד קיבוץ נען, גיק מדופלם לענייני חלל, לבין מצפה רמון — עיירה קטנה ומנומנמת במרכז הר הנגב, מרוחקת ומבודדת, בלי בית חולים, בלי נמל, בלי שדה תעופה, עם חום כבד ביום וקור מקפיא בלילה?
נאור: "קודם כל — אשתי. היא נכדתו של חגי אבריאל המיתולוגי, ממייסדי מצפה רמון בשנות ה-50 ומי שהיה ראש המועצה האזורית רמת נגב. ושנית, והעיקר כמובן – החיבור המדהים בין מצפה רמון לנושא החלל".
חיבור? מדהים? תסביר.
"מצפה רמון היא המקום הכי טוב בעולם לפתח ולהאיץ פתרונות טכנולוגיים שיש בהם שימוש גם בחלל וגם בכדור הארץ. היא הייתה כבר עיר החלל של ישראל עוד לפני שהגענו לפה, ומתקשרת אצל כולנו לאסטרונומיה, לחלל, לכוכבים. יש פה הכי הרבה מוסדות העוסקים בחלל לנפש: מצפה הכוכבים האוניברסיטאי הגדול במזרח התיכון, מרכז מבקרים על שם אילן רמון ובנו אסף. וכולם יודעים שכשיש מטר מטאורים, יורדים למכתש לצפות בהם.
"התנאים הסביבתיים פה הם בעלי ערך פנומנלי לכל מה שקשור לחקר מדעים פלנטריים ולפיתוחים טכנולוגיים בנושא. מדענים פלנטריים הולכים לסביבות שדומות לתנאים שהם חוקרים בחלל".
מאיפה בא הרעיון הזה?
"ב-2014, כחלק מהלימודים במכון ויצמן, הגעתי לאוניברסיטת החלל הבינלאומית בצרפת, שמקיימת בכל שנה תוכנית מנהלים ייחודית במקומות שונים בעולם. השתתפתי בתוכנית בארצות-הברית, באוהיו, במרכז של נאס"א שנקרא גלן. שם חקרתי את הגיאולוגיה של מאדים. מחקר כזה מחייב השוואה לסביבות דומות בכדור הארץ, והופתעתי לגלות שמכתש רמון הוא אחת הדרכים היותר מתאימות לזה.
"רוצה דוגמה? במאדים יש תופעה מעניינת: רואים שם שכבות של סולפטים - מינרלים, למשל גבס — ומעליהן שכבות של חרסיות. בדרך כלל לומדים על התופעה הזו מתמונות בלבד; במכתש אפשר לראות אותה בעיניים. אין הרבה מקומות כאלה בעולם. נאס"א עצמה רואה כיום במכתש — רשמית — פוטנציאל למחקר אנלוגי פלנטרי. מהמקום שאנחנו יושבים בו עכשיו אתה יכול פשוט לצאת לשטח, לבצע ניסוי ואחר כך להציע איך לבדוק את זה במאדים.
"כשחזרתי לארץ ב-2015, החיים שלי השתנו. גיליתי שבעוד העולם עסוק בפריצת גבולות לחלל, ישראל נשארת מחוץ למרוץ; והבנתי שבשוק המתפתח הזה אפשר לעשות כסף. תעשיית החלל העולמית עוברת מהפכה, ומה שנדרש זה לא עוד שיגור חלליות לחלל, אלא טכנולוגיות חדשות, שמאפשרות תפקוד ושגשוג בתנאי קיצון. יש מדינה אחת בעולם שממש טובה בזה — ישראל. יש לנו אפשרות לתרום למאמץ הגלובלי בתחום וגם ליהנות ממנו. אז חזרתי לישראל רק כדי לראות, לצערי, שבשביל כולם פה 'חלל' זה עדיין רק לווייני ריגול אחרי איראן".
5 צפייה בגלריה
ד"ר רואי נאור: "אחרי שאיראן פוגעת בחוות שרתים בדובאי מבינים פתאום למה חשובה חוות שרתים בחלל; פתאום שוק החלל נראה ריאלי מתמיד, ויש לו הצדקה לא רק כלכלית, אלא פוליטית וביטחונית" | צילום: הרצל יוסף
(הרצל יוסף)
חשמל אלחוטי
נאור, בן 40, אב לשלושה, הוא אבי הרעיון השאפתני להפוך את מצפה רמון למרכז טכנולוגי חדשני בינלאומי, שימשוך אליו אלפי חוקרים, אנשי עסקים ותיירים בשנה. "עיר החלל של ישראל". לפני חצי שנה, עשר שנים אחרי שהחל לעשות נפשות למיזם, עבר עם משפחתו למצפה רמון. במקביל, חברת "קריאיישן ספייס", שייסד לפני 4 שנים יחד עם גל יפה, אלון שיקאר, ליאון דוד, חן דודאי, דורון לנדוי וד"ר ישראל בירן, מגלגלת כבר עשרות מיליונים. היא מצמיחה, מלווה ומקדמת חברות סטארט-אפ העוסקות בפיתוחים לחלל, בונה במצפה רמון בימים אלה קמפוס הכולל מעבדות משוכללות, מרכז כנסים בינלאומי וחדר בקרה, ומקיימת שותפות טכנולוגית עם אנבידיה הענקית, בין השאר לבניית מעבדת סימולציה ורובוטיקה.
אם עד לפני עשור או שניים העיסוק בחלל הסתכם בתחרות יוקרה בין מעצמות או במחקר אקדמי טהור, ב-2026 החלל הוא כבר "New Space", זירה עסקית לוהטת. חברות כמו SpaceX של אילון מאסק פיצחו את היכולת להחזיר את טילי השיגור היקרים אל הקרקע וחתכו בכך עלויות; לוויינים בגודל קופסת נעליים מאפשרים גם לחברות קטנות לשגר ציוד לחלל; וחברות כמו "סטארלינק" הוכיחו שניתן לעשות מיליארדים מתקשורת אינטרנט לוויינית. יש גם מיזמי תיירות מסחרית: חברות כמו "אקסיום" בונות כבר מודולים בחלל שישמשו כבתי מלון לעשירים וכמעבדות להשכרה. וכמובן, מצוקת האנרגיה והשטחים העצומים שנדרשים כיום לחוות שרתים בכדור הארץ יוצרים מרוץ ליוזמות שיאפשרו להעלות אותן לחלל.
הפיתוחים שעליהם עובדים הסטארטאפים שמאמצת "קריאיישן ספייס" נשמעים כאילו נלקחו מספרי המדע הבדיוני של שנות ה-60 וה-70. רשימה חלקית: "נחש" רובוטי דקיק, פיתוח של Beyond Reach, שניתן לשרבב אותו גם לתוך מרחבים קשים למעבר; שיטה מהפכנית שמצאה Mishley להזרים חשמל למכשירים בצורה אלחוטית; וגם טעינה אלחוטית, ללא כבלים, של רכבים חשמליים בחלל, שפיתחה Elssway; חברה אחרת, NaVision, מציעה מערכת ניווט עצמאית לרובוטים בחלל; ואם נתקעתם חלילה במאדים עם סוללה מרוקנת בטלפון — NWPT בונה לכם מכשיר נייד לזיקוק ליתיום לצורך ייצור סוללות עצמאי.
בינואר נרתמה למיזם גם ממשלת ישראל. בניגוד לכל הציפיות, "קריאיישן ספייס" נבחרה להוביל את המעבדה הלאומית להנגשת פיתוח טכנולוגיות לחלל. ארבע חברות ענק מבוססות התחרו בה, ביניהן התעשייה האווירית, וברשות החדשנות וסוכנות החלל במשרד המדע והטכנולוגיה, שהובילו את המכרז, החליטו להמר דווקא על החברה הצעירה ממצפה רמון. התרשמנו, אומר מנכ"ל רשות החדשנות דרור בין, מהיכולת של "קריאיישן ספייס" להציע מעטפת מלאה של ליווי יזמים וחברות, הקמת תשתיות טכנולוגיות וניהול פעילות חלל אמיתית.
5 צפייה בגלריה
אלון שיקאר: "לתכנן חללית טובה זה כמו לתכנן וילה טובה. כדי לייצר מרחבים איכותיים גם לחוקרי חלל וגם לאסטרונאוטים צריך לקחת בחשבון אותם היבטים נפשיים, חברתיים, פיזיים וטכניים" | צילום: עוז מועלם
(עוז מועלם)
במיזם הטרי שותפים גם הטכניון, אוניברסיטת בן גוריון, חברת הלוויין "אימאג'סט" (ISI) וקרן ההון-סיכון רקיע. המעבדה הלאומית החדשה תסייע לסטארטאפים ולמוסדות אקדמיים להפוך את הידע שלהם למוצרים שיפרצו לשוק הבינלאומי. בהשקעה הכוללת, שהיקפה מוערך בכ-100 מיליון שקל, יישאו שורה ארוכה של גופים ממשלתיים, ביניהם רשות החדשנות וסוכנות החלל, מינהלת הצמיחה ורשות ההשקעות במשרד הכלכלה, המועצה המקומית מצפה רמון ושורה ארוכה של גופים פילנתרופיים ופרטיים.
רובוט בארגז החול
אז מה עושה "קריאיישן ספייס" בעצם?
נאור: "אנחנו בונים חברות סטארט-אפ, שיוצרות פתרונות לשוק החלל. המסר הוא: החלל הוא האתגר, המנוע, שההתמודדות איתו מאיצה את המטרה האמיתית — פיתוחים טכנולוגיים לצרכים שלנו כאן ועכשיו.
"הסיבה שאנחנו מתעקשים על המטרה הכפולה היא פשוטה: הקמת חוות שרתים על הירח, למשל, היא כבר תחזית ריאלית, אבל רק לעוד עשור. עבור משקיע הון סיכון זה רחוק מדי. אם הוא לא ישוכנע שיקבל החזר על ההשקעה תוך שנים ספורות, הוא לא ייכנס לזה. אבל מבחינתו, פתרונות לחלל שיהפכו כבר עכשיו חוות שרתים לזולות ויעילות יותר הם השקעה טובה".
"סטארטאפים שמכוונים את הפיתוח שלהם גם לצורך חללי עתידי מרחיבים בכך את ההזדמנויות שלהם. אם יצליחו לזכות בעזרתנו במימון של נאס"א, הכסף יסייע גם לפיתוח עבור השוק הרגיל. במעבדה שאנחנו בונים בשיתוף אנבידיה, אתה מרכיב למשל רובוט בסביבה דיגיטלית בתוך המעבדה, ואז פשוט פותח את הדלת וישר יוצא ל'מגרש המשחקים', לשטח הניסוי.
"גם מנקודת המבט של מדען חלל אירופאי זה מאוד חשוב. כי היום, כשהוא מפתח בהולנד רכב לירח, יש לו מין 'ארגז חול' כזה, שם הוא יכול לבדוק איך הוא מג'עג'ע. אבל זה לא מספיק: הוא הרי רוצה לוודא שהרכב עמיד לאורך ימים, על פני קילומטרים. היום מדענים עושים בדיקות כאלה במרוקו, אבל מרוקו היא מדינת עולם שלישי; הם יכולים לעלות על מטוס ולנחות כאן תוך שלוש-ארבע שעות, ושעתיים אחר-כך כבר לשבת על בירה במלון 'בראשית'".
ומה מרוויחה אנבידיה מהשידוך?
"אני מאמין שהם מבינים את הפוטנציאל. כשרואים מה קורה כשאיראן פוגעת בחוות שרתים בדובאי, מבינים פתאום למה חשובה חוות שרתים בחלל; פתאום זה נראה ריאלי מתמיד, עם הצדקה לא רק כלכלית, אלא פוליטית וביטחונית. וחוץ מזה, מצפה רמון היא העיירה הכי נידחת בישראל. זה יתרון גדול".
סליחה, אמרת יתרון?
נאור: "נכון. כי כשאתה רוצה לעבוד על פיתוח טכנולוגי שיעבוד במקומות מנותקים כמו על הירח ומאדים, אם תעשה לו פיילוט בתל-אביב לא יהיה לזה ערך אמיתי. הבן שלי נפצע ברגלו; אם הייתי גר בתל-אביב הייתי קופץ לאיכילוב, נכון? בירח קופצים לאיכילוב? גם פה לא. אתה חייב להסתדר.
"אילון מאסק, שמתכנן ליישב אנשים על המאדים, יקנה הרי יום אחד טכנולוגיה של רפואה מרחוק. אז אנחנו מציעים כאן מעבדה חיה לפיילוטים כאלה. ולא רק רפואה: מצפה רמון, בגלל הבידוד שלה, היא היישוב בישראל שהכי יקר להזרים אליו מים ולהוציא ממנו פסולת. אז אם אתה מפתח, נגיד, טכנולוגיה למחזור מים על הירח - זה המקום לבחון את זה. אם תצטרך להריץ פיילוט לאיזו מערכת, בתל-אביב לא צריכים אותך, אבל כאן אתה יכול להוזיל את המים בעשרה אחוזים. פה יעזרו לך להריץ את הפיילוט".
לבנות שירותים בחלל
עם כל הכבוד לציונות ולאהבת החלל — "קריאיישן ספייס" הוקמה פורמלית ב-2022, למטרות רווח. לגמרי במקרה הסתיימה אז בנייתו במצפה רמון של מרכז החדשנות שהקים הארגון הפילנתרופי היהודי JNF USA, המונהג על-ידי משפחת ברוורמן האמריקאית. המפגש בין היזמים הנלהבים לבין משפחת התורמים היהודית החמה הוליד לא רק מערכת יחסים הדוקה, אלא גם השקעה. בהמשך הצטרפה גם קרן מיראז' ישראל.
"ומאותו רגע", אומר רואי נאור, "התחתנו עם המקום הזה. אנחנו השוכרים הראשונים של משרדים פה, ולכאן גם מגיעים הסטארט-אפים שלנו. היום אנחנו מגובים על ידי עשרה גופים אמריקאיים נוספים, רובם משקיעים פרטיים".
אלון שיקאר, 45, מייסד שותף בחברה, אדריכל במקצועו עם תואר ראשון מהטכניון ועוד תואר בתכנון ערים מבצלאל, הוא האחראי על תכנון שורת המבנים הייחודיים שמקימה "קריאיישן ספייס" במצפה רמון. "מבחינתי", הוא אומר, "לתכנן חללית טובה זה כמו לתכנן וילה טובה. כדי לייצר מרחבים איכותיים גם לחוקרי חלל וגם לאסטרונאוטים צריך לקחת בחשבון אותם היבטים נפשיים, חברתיים, פיזיים וטכניים.
"בסוף 2016 היה לי כבר משרד וסטודיו משלי", הוא מספר, "ואז קיבלתי טלפון מהלל רובינשטיין, לימים שותף שלנו ודוקטור לפיזיקה. הוא התעניין בתכנון בניין שידמה מבנה על מאדים; 'אמרו לי שאתה אדריכל שיודע לעשות דברים מיוחדים'. זה היה מאתגר. אמרתי לעצמי: אם אצליח לפתח מערכת לטיפול בשפכים של שירותים בחלל אז בטח אדע לעשות את זה במגדלים, בשכונות, בבניינים. עם רואי נאור הייתה לי היכרות מוקדמת. אני הרציתי אז בטכניון, רואי בוויצמן. החלל הייתה פנטזיה של שנינו. ואז הרמנו בפעם הראשונה בטכניון קורס לתכנון מבנה המתאים לחיים על מאדים. ישבנו סמסטר שלם ותיכננו את המתקן הראשון, שאכן נבנה בהמשך ואירח במשך שנים אלפי מבקרים במכתש. הקמנו לשם כך עמותה בשם 'דימארס', גוף אקדמי שנסמך על תקציבי חינוך, שהיה בעצם הגלגול הקודם של 'קריאיישן ספייס'".
5 צפייה בגלריה
ראש המועצה אליה וינטר: "אנחנו שואלים את עצמנו כל הזמן איך גורמים לבעלי משרות איכותיות להגיע לכאן. כשתפעל פה מעבדת החלל, כל סטארט–אפ שיעסוק בנושא - מישראל, מאסיה ומאירופה -יצטרך לעבור דרך מצפה רמון"
בואו נשים על השולחן את הפיל שבחדר: אתם באמת חושבים שתצליחו למשוך לכאן סטארטאפיסטים שינטשו את תל-אביב והרצליה ויהפכו את המקום הזה למרכז חייהם?
נאור: "אני לא בא למכור כאן חלום להעביר את כל תל-אביב למצפה רמון. אני לא מצפה שיגיעו לכאן מנכ"לים, אבל אני כן רואה חברות שיבצעו פה את הפעילות שמביאה להן ערך. אם זה אומר לשכור עובדים מקומיים כדי שיבצעו פה ניסויים, אדרבה.
"לפני יותר מ-50 שנה גם פיניקס, אריזונה הייתה חור באמצע שום מקום והיום - בזכות ההייטק והחדשנות - היא העיר החמישית בגודלה בארה"ב ואחד המרכזים הכלכליים החשובים שלה. אני גר כאן ויש לי הכל: החינוך פה יותר טוב משהיה לנו בקיבוץ. בכיתה של הבת שלי יש 17 ילדים בלבד. הבן הקטן שלי ב'גן יער'. אני יוצא מהבית, ובמרחק הליכה אני יכול לבחור בין עשרה בתי קפה. בקיבוץ היה לי אחד. אין פה בית חולים, אבל יש מרפאה יותר גדולה מזו שהייתה בנען. המקום מתפתח, יש שכונות חדשות. גם האוכלוסייה כאן מגוונת, ומצפה היא גם נקודה תיירותית בפני עצמה".
מי שקוצר פירות מן הלהט של מייסדי "קריאיישן ספייס" הוא כמובן ראש המועצה המקומית, אליה וינטר. וינטר, 41, אב לשבעה, הגיע ליישוב בגיל 18 כתלמיד בישיבת ההסדר המקומית, נשבה בקסם המקום ונשאר. אנחנו עומדים על קצה מרפסת התצפית המרהיבה הצופה לנוף עוצר הנשימה של מכתש רמון. מאחורינו, במרחק מטרים ספורים, מקימה המועצה בשיתוף JNF, משרד הכלכלה ואחרים את מרכז הכנסים הגדול שיהיה הלב החי של "קמפוס החלל". כאן יתקיימו ההרצאות, הסדנאות, הכינוסים. "הטיילת לאורך שפת המכתש תורחב", אומר וינטר, "והמבנים הישנים שאתה רואה פה מתחתיה יגולחו ממש בקרוב. ייבנה פה מתחם חנויות ענק, ומעליהן אזור מגורים אולטרה-יוקרתי עם דירות שצופות ישירות לנוף המכתש".
נחתו עליך משמיים החבר'ה האלה מ"קריאיישן ספייס". תרתי משמע.
וינטר: "כמו כפפה ליד. המקום הזה הוא כולו מעבדה, ואין סיבה למה לא ללכת עם זה צעד אחד קדימה. אנחנו שואלים את עצמנו כל הזמן איך גורמים לבעלי משרות איכותיות להגיע למצפה רמון, והנה הזדמנות. כשתפעל פה מעבדת החלל, כל סטארט-אפ שיעסוק בנושא — מישראל, אבל בתקווה גם מאסיה ומאירופה - יצטרך לעבור דרך מצפה רמון".
בחייך, איך תצליח לגרום לאנשים האלה גם לחיות כאן?
"ל-95% מהעולם זה אולי לא מתאים, אבל אנחנו מכוונים לחמשת האחוזים שזה כן מתאים להם. מצאנו שיש ארבעה דברים מרכזיים שמביאים אוכלוסייה למצפה רמון: מגורים, תרבות, חינוך ותעסוקה. בכולם הצלחנו לחולל מהפך. ותתפלא, אנשים רוצים לבוא לגור במצפה רמון. נכון לעכשיו, הכול מלא - אין חדר פנוי. אנחנו צריכים לבנות עוד חללי עבודה עבור אנשים שיעבדו כאן מרחוק עבור חברות במרכז: יש המון שרוצים להגיע אבל אין לי חללי עבודה בשבילם".
ענבים ממאדים
פסגת היצירתיות השיווקית של מייסדי "קריאיישן ספייס" היא יקב חדש בכניסה למצפה רמון, שבנייתו תסתיים עד סוף השנה. מה ליקב ולתעשיית החלל? אז זהו, שיש קשר, והוא נוגע בכלל לנושא המזון: אין כיום טכנולוגיה שמאפשרת, למשל, גידול פירות בחלל. האסטרונאוטים במעבורות ובתחנת החלל, כידוע, "אוכלים" אבקות או משחות מרוכזות. בנאס"א מנסים כבר שנים ארוכות לייצר פריצת דרך בנושא.
"זיהינו את הפוטנציאל", אומר רואי נאור, "ולכן אחת המעבדות שייכללו בקמפוס החלל תהיה מעבדת אגריטק (שילוב בין חקלאות לטכנולוגיות מתקדמות - י"ו), והיא תהיה צמודה ל"יקב רמון" שנבנה פה. זו תהיה אשכרה מעבדה לפיתוחים טכנולוגיים, שיאפשרו גידולים חקלאיים בתנאי קיצון - תחום שהוא מאוד חשוב גם בכדור הארץ שהולך ומתייבש. מצפה רמון מוקפת בגידול מרכזי אחד - גפנים. אז אמרנו: נהפוך את זה לפרויקט דגל, ננסה לפתח גידול של גפן בחלל. ואז ראינו שבונים בכניסה ליישוב יקב מפואר שמוביל היזם חיים דנון, בעליה של חברת קומסקו, והצענו לשלב את המעבדה שתיכננו בתוך היקב. יהיו לה קירות מזכוכית, כך שתיירים שיגיעו לכאן יוכלו לראות מקרוב את המדענים, המהנדסים והיזמים שעובדים בפנים.
"אנחנו מקימים עכשיו את המבנה בשיתוף פעולה עם המו"פ המדעי המקומי, מו"פ ים המלח, ועם כמה אוניברסיטאות, וגייסנו לזה כבר כסף מכמה קרנות. הסלוגן הואCome and drink red wine from the red planet ("בוא ושתה יין אדום מהכוכב האדום"). יש כבר חברות שהביעו עניין במעבדה הזאת.
"חתמנו על הסכם עם SpaceX של אילון מאסק, ששומר מקום לדגימות שלנו בחללית שתשוגר למאדים ב-2030. החוזה קובע שההדגמה הראשונה של גידול גפן מחוץ לכדור הארץ תהיה מטכנולוגיה שפותחה כאן".
אלון שיקאר, האדריכל, מסייר איתנו באתר הבנייה. "פה אתה יכול לראות את תאי הגידול, שכמובן יתחלפו כי זה לא מצע של אדמה, ושם אלו משרדים לחוקרים, כיתות לימוד ואזורי ניסויים. מעל הכל ירחפו כאן הרבה מצלמות וזרועות רובוטיות, שידמו את התנאים בחלל".
בעצם, למה להתחיל דווקא מענבים? אני הייתי חושב קודם על חיטה.
רואי נאור: "כשאנשים שומעים על רעיון המעבדה ביקב, הם באמת מתפלאים: למה יין? כדי לשרוד על מאדים צריך תפוחי אדמה, כמו בסרט 'להציל את מארק ווטני'. אז אני מזכיר: כשנוח יצא מהתיבה לעולם החרב שאחרי המבול, הוא לא נטע תפוחי אדמה. הוא הלך על כרם. למה דווקא כרם? יש לזה כל מיני תשובות, אבל אני אוהב את זו של הרמב"ן: כרם הוא מסר של תרבות. נוח ידע שהיין הוא מרכיב מרכזי בטקסים ובחיי חברה - עד ימינו, אגב - ורצה לשמר את התרבות שהכיר כדי להחזיר תחושה של נורמליות לעולם. כבני אנוש לא באנו לעולם רק כדי לשרוד, באנו לשגשג. כשהעם היהודי יגיע למאדים, הוא לא יגיע לגדל תפוחי אדמה, הוא יבוא לשתות יין".
