כמו ישראל, גם במפרץ מבינים שלמרות הפסקת האש, המשבר עם איראן לא הסתיים, וייתכן שהאש תתחדש כבר בקרוב. אבל, בניגוד לישראל ששואפת "להשלים את העבודה", בפרט בהקשר לתוכנית הגרעין האיראנית, במדינות המפרץ נוקטים עמדה הפוכה: למנוע חידוש העימות. ברקע הנחת היסוד שהמשטר בטהרן לא מתפוגג, ולפיכך נדרש לבחון איך מתקיימים לצידו בלי להרגיז אותו, ובמקביל מנטרלים את האיומים שהוא מגלם באמצעות מו"מ.
הסעודים, חוד החנית של המפרציות, מסמנים את הכיוון: מנהלים דיאלוג עם טהרן ושואפים לשמר את המו"מ ולהגיע להסכם. "בכירים בממלכה הבהירו שלא יתירו שימוש במרחב האווירי הסעודי למתקפה צבאית", דיווח בשבוע שעבר "א-שרק אל-אווסט" במה שנראה איתות פיוס כלפי טהרן. הסעודים מנסים לעורר לחץ עולמי באמצעות מיקוד בשוק הנפט. "העולם הולך להתמודד עם משבר האנרגיה החמור בהיסטוריה עקב שיבוש התנועה בהורמוז, והפער יורגש בחודשים הקרובים לכשיתרוקנו מלאי הנפט העולמיים", הסביר השבוע מנכ"ל תאגיד הנפט הסעודי "אראמקו".
1 צפייה בגלריה
ישראל וארה"ב מכות באיראן, והיא נוקמת במפרציות. קריקטורה שהתפרסמה השבוע ב"אל־ג'רידה" הכוויתי
החוקר הסעודי עבד אל-עזיז ח'מיס מסביר בשיחה את מורכבות הגישה הסעודית: "לא מדובר בהיסוס או בביטוי לחולשה, אלא באיזון זהיר בין ריסון להרתעה. ריאד לא רוצה עימות, אך מנגד לא יכולה לקבל טילים, כטב"מים ופרוקסיז איראניים שיאיימו על ביטחון המפרץ [דרישות שעולות רבות בשיח התקשורתי הסעודי ומשקפות כנראה את עמדות מקבלי ההחלטות בריאד]. האתגר של סעודיה הוא איך להגן על עצמה בלי להיגרר למלחמה שאחרים מתכננים".
במקביל, הסעודים מנצלים את השפעתם הבינלאומית כדי ללחוץ על איראן, כשבמוקד עומדת סין שמהווה משענת מרכזית של טהרן. הפובליציסט הסעודי ח'אלד סולימאן מבהיר: "נדרשת עמדה ברורה כלפי כמה מדינות שנחשבות ידידות שלנו אבל מבריחות לאיראן רכיבים לייצור טילים וכטב"מים [רמז ברור לסין], שלבסוף פוגעים בנו. אותן ידידות צריכות להבין שקשריהן עם מדינות המפרץ עומדים למבחן, וכדאי שהן יוכיחו יעילות בניסיון לתרום לביטחון שלנו".
קטאר מרחיקה לכת אף יותר מהסעודים. המתווך האזורי הוותיק המום ומושפל לאחר שהותקף בעצמו על ידי איראן במלחמה, למרות יחסי הקרבה שהתקיימו בין המדינות. אבל שימור היציבות האזורית חשוב לדוחא שמחלה על כבודה ושבה למקצוע העתיק של התיווך, לצד ובשיתוף עם פקיסטן. כך, לפני שבוע נפגש ראש ממשלת קטאר מוחמד אל-ת'אני עם סגן הנשיא האמריקאי ואנס ומזכיר המדינה רוביו, ודוחא, כך נראה, מנצלת את קשריה עם בכירים בטהרן כדי לקדם הסכמות, ומהר.
"לכאורה, המתקפות על קטאר מצד ישראל ואיראן היו אמורות לערער את דיפלומטיית התיווך של האמירות", מסבירה בשיחה ד"ר מיכל יערי, מומחית למדינות המפרץ. "בפועל, דוחא לא נוטשת את התיווך שהוא יסוד קיומי בראייתה, בהיותה מדינה חלשה צבאית הכלואה בין מדינות חזקות. היא מנסה לתמרן בין התלות הקיומית באמריקאים, לצורך בקשר יציב עם איראן, שכנה חזקה ושותפה לשדות הנפט והגז".
*
בתווך נמצאות בחריין וכווית החרדות מפני מאמצים מתמשכים של איראן לפגוע בהן "מתחת לרדאר". כך, לפני שבוע דווח על מעצר כ-40 אזרחים שיעים בבחריין שנטען כי פעלו בשירות איראן להפצת משנת המשטר האיסלאמי בקרב הרוב השיעי במדינה; ובאי בוביאן שבכווית, שבו תשתיות נפט חשובות, נתפסה חוליה של משמרות המהפכה. פעולות אלה משמשות את איראן כדי לתזכר לגבי יכולת ההיזק שלה אם תתחדש הלחימה. בפועל, לשתי המדינות אין הרבה מה לעשות למעט גינוי פומבי או זימון השגריר האיראני לשיחת נזיפה, כפי שנעשה השבוע בכווית. ברקע נמצא, גם עומאן שתיווכה בין איראן לארצות-הברית ערב "שאגת הארי", בקושי נפגעה על ידי טהרן, וניכר כי היא מעוניינת בהמשך המו"מ ובהשגת הסכם.
האמירויות היא החריגה בסיפור. המדינה תמיד נקטה קו ניצי יותר כלפי טהרן, וגם מנהלת קשר הדוק עם ישראל, מה שהפך אותה לפני כשבועיים ליעד תקיפה כתגובה למבצע האמריקאי לפתיחת מצר הורמוז. במסגרת זו בלטו השבוע הודעת נתניהו כי ביקר באמירויות במהלך "שאגת הארי" ונועד עם נשיאה (פרסום שמלווה במבוכה מאחר שהאמירתים הכחישו נמרצות); האישור של השגריר האמריקאי בישראל לנוכחות סוללת כיפת ברזל ישראלית (על לוחמיה) באמירויות; והדיווח כי האמירתים תקפו בעצמם תשתיות אנרגיה באיראן, באישור וושינגטון.
"האמירתים קנאים לזהות ולטריטוריה שלהם, ויש להם יותר ניסיון צבאי משאר המפרציות, בין היתר בשל מעורבותם במהלכים ביטחוניים, בעיקר בחסות אמריקאית, במזה"ת ומחוצה לו", מסביר בשיחה ד"ר ברנדון פרידמן ממרכז דיין באונ' תל-אביב. "באמירויות רואים בהתקפות עליה ניסיון לאתגר את "מודל דובאי" - היותה צומת גלובלי למסחר ולהשקעות - ונכונים להשתמש בכוח כדי להגן על כך". בהקשר זה מסביר החוקר האמירתי עבדאללה ע'פלי: "הדגם שאנו מייצגים מאתגר את איראן. אנחנו שומרים על הריבונות והלכידות למרות האיומים עלינו, ומהווים פרויקט ייחודי בסביבה סוערת".
*
לצד בלימת המלחמה מנסות רוב מדינות המפרץ לפתח משענת אסטרטגית באמצעות שיתוף פעולה עם שחקנים באזור. כך בולט הניסיון לכונן "קווארטט" מוסלמי-ערבי המבוסס על סעודיה, מצרים, טורקיה ופקיסטן. הציר המתמסד בהדרגה קצר הצלחה בהשגת הפסקת האש, ויש במפרץ תקווה שישמש בסיס למחנה אזורי חדש. מוחמד ג'ארללה, שר הבריאות הכוויתי בעבר, מסביר: "טורקיה ופקיסטן אינן בעלות ברית נסיבתיות, אלא חלק מעיצוב אסטרטגי מחודש. לשתיהן עוצמה צבאית, כלכלית ומדינית, והקשר עימן צריך לאזן את הזיקה המתהדקת בין ישראל להודו שמתכננות מרחב השפעה משותף שיאתגר את העולם הערבי. המלחמה הולידה מסקנה שנדרש גוש חדש שיכלול את מדינות המפרץ".
מיקוד מיוחד מושם על פקיסטן בעלת העוצמה הגרעינית והקשר הארוך וההדוק עם סעודיה. נוכח תפקידה בתיווך עם איראן, היא נתפסת כגורם שיש להעמיק את מעורבותו באזור וכציר מרכזי בעיצוב ארכיטקטורה חדשה שתגביל את ישראל ואיראן ותאזן את התלות העמוקה בוושינגטון. "סעודיה רואה בפקיסטן גורם המשרת את האינטרסים של הממלכה ואת היציבות האזורית", מסביר ד"ר מיכאל ברק. "מבחינתה, פקיסטן היא בעל ברית סוני חזק שמבטיח כי האינטרסים של מדינות המפרץ לא ייזנחו במסגרת הסכם בין איראן לארצות-הברית".
ישראל צריכה להבין שלמרות רוחות המלחמה שנושבות (שוב) מכיוון וושינגטון מתפתח לחץ גובר על טראמפ, שמובל בידי הסעודים והקטארים בעלי ההשפעה הפיננסית עליו ועל סביבתו, להימנע מכך. עליה להבין גם עד כמה רעועות ההכרזות הנשמעות בה השכם והערב על מזרח תיכון חדש וידידותי ועל נורמליזציה "במרחק נגיעה". אף גורם ערבי לא מאוהב באיראן, אבל יש חשדנות כלפי ישראל בשל מה שנתפס כניסיון לבסס הגמוניה באזור. ההכחשה המביכה של האמירויות לגבי ביקור נתניהו ממחישה את הבעיה, ובעיקר צריכה לחדד האם אנחנו מבינים טוב יותר את סביבתנו אחרי 7 באוקטובר.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
