באלבום המופת "רדיו בלה בלה" של החברים של נטאשה יש שיר בשם "קנה מה שאין", שבו ארקדי דוכין מדבר מגרונו של צרכן מתוסכל: "בקפה שלי אין קפאין / בסיגריה שלי אין ניקוטין / בסוכר שלי אין סוכרים" וכו'. נדמה כי לרשימה המכובדת הזאת אפשר להוסיף עוד מוצר: "דרמה פוליטית" בלי דרמה פוליטית. הברית בין הליכוד והמפלגות החרדיות לא נמצאת על סף פירוק, ממשלת 7 באוקטובר תעשה את הבלתי נתפס ותגיע לסוף הקדנציה ויש יותר סיכוי לשלג באוגוסט מאשר לקואליציה של בנט-לפיד עם ש"ס ו/או יהדות התורה. גם להתווכח על תאריך הבחירות בספטמבר או אוקטובר זאת לא בדיוק ההגדרה לטלטלה.
אבל עם "דרמה פוליטית" שאין בה דרמה פוליטית לא משלמים בסופרמרקט הגדול של הטלוויזיה, ואם צריך לשנות עובדות כדי לעורר עניין (לפחות עד שמגיעים לשגעת האירוויזיון) אז כך יהיה. ב"שש עם" של חדשות 12, למשל, קבעו המגישה עדי זריפי וגם הכותרת על המסך ש"ביהדות התורה ובש"ס מכריזים: 'אין יותר גוש'". במציאות, לעומת זאת, האמירה הנ"ל – שמלכתחילה מזכירה שחריפות ואמינות לאו דווקא הולכות ביחד – הגיעה רק מצד החרדים האשכנזים. בש"ס, לעומת זאת, לא אמרו "אין יותר גוש" או "יש עדיין גוש", משום שכדי להביע דעה רצוי לצאת מהמחתרת אליה ירדו נציגי המפלגה. ברצועות אחרות אף הודגש כיצד ביטאון ש"ס פשוט מחק מסדר היום את ההתפתחות הפוליטיות האחרונות, כאילו שמדובר בתמונה של אישה.
מנגד, בערוצי השלטון לא זקוקים למשבר אמיתי כדי להכריז על גיוס חירום – לא מהסוג הזה, אל דאגה – לטובת קידום האינטרסים של ראש הממשלה, תוך ניסיון פתלתל לא לפגוע יותר מדי באגו החרדי השברירי. בין הפתרונות שהוצגו: כניסה חזיתית ב"יפי הנפש" ו"הטהרנים", כפי שכינה מוטי קסטל מערוץ 14 דמויות כגון "האופיר סופרים והדן אילוזים". הכוונה של ענק השאלות ממסיבות העיתונאים של בנימין נתניהו היא כמובן לאותם אנשי קואליציה, שמשום מה לא נותנים ליהנות בזמן שהצבא תכף נאלץ לגייס גם תחתונים וגופיות מרוב שאין לו יותר לוחמים, בטח לא לכל המטרות הגרנדיוזיות שערוץ 14 דורש להגשים יומם ולילה.
הפער השקוף בין ההצהרות הלוחמניות ("אין יותר גוש") למה שיאיר שרקי (חדשות 12) כינה בפשטות "האמת של החיים" (כלומר יש גוש בריבוע) רק מחדד תחושה מדכדכת: למרות כל מה שקרה בשנתיים וחצי האחרונות, ככה ייראה ויישמע הסיקור של המערכת הפוליטית בחודשים הקרובים. למעשה, נדמה שהדבר היחיד שהשתנה מהניינטיז הוא שכבר ממש לא צריך רדיו כדי לטבוע תחת ערימות של בלה בלה.
בקטנה
אתמול ב"סושרד הצעיר", הלהיט הנוכחי והכיפי של כאן חינוכית, דמותו הסמכותנית של שבתאי (יגאל נאור) השתלטה על בית האבות ושטפה את מוחם של הדיירים והדיירות, מה שאילץ את הילדים והילדות להקים את "המחתרת" (כך נקרא הפרק) על מנת להיפרע מהדיקטטור. לא בכל יום רואים סדרה שמיועדת לקהל כזה ועוסקת באופן חכם במושגים כמו צייתנות והתנגדות, רומזת באלגנטיות לנושאים אקטואליים וגם לתקופות אפלות ונשענת בכישרון על רפרנסים ל"1984" ויצירות חשובות אחרות בסגנון. עם כל הכבוד ליכולות של סושרד הבוגר, גם זה סוג של קסם.
