בקושי שבוע עבר מאז שטענתי בדיוק במוסף הספורט הזה, שהפועל ירושלים היא הקבוצה שהכי "מגיע" לה לרדת ליגה העונה. העניין הוא שבשלהי עונת 2025/2026 שבוע הוא פרק זמן שבו מספיקים איזה חצי סיבוב משחקים, ובזמן שחלף מאז, הקטמונים לא רק נשארו בליגה בקלות, אלא גם הבהירו לי שמבחינת עניינים של "מגיע" – אף אחד לא מתקרב בכלל למה שעשתה השנה מ.ס אשדוד.
הנה כמה מספרים שיבהירו עד כמה קיצונית ירידת הליגה הזאת: במחזור ה-13 אשדוד הייתה כבר עם 18 נקודות. זה אומר שב-19 המשחקים הבאים היא צברה עוד 7. כן, לא מדובר בטעות, 7 מ-57 אפשריות. למעשה, האשדודים ניצחו רק פעם אחת בשנת 2026.
הלאה. אשדוד ירדה מחזור אחד לפני תום הליגה, עם 25 נקודות. ברוב המכריע של המקרים, היורדת השנייה מליגת העל לא עושה את זה לפני שהיא משיגה 32/33 נקודות, אבל בקצב הצבירה הנוכחי של אשדוד נראה שהיא הייתה מגיעה לשם מתישהו באוקטובר. עוד לפני ששוחק המחזור האחרון, הפועל ירושלים מקדימה את אשדוד בשש נקודות, ואנחנו מדברים פה על מועדון שעד המינוי של ליאור זדה השיג 4 ניצחונות לאורך כל הליגה הסדירה. נכון, אשדוד היא רק אחת הקבוצות שפשוט הפסיקו לפחד מירידה אחרי הורדת הנקודות של טבריה, אבל זה גם לא תירוץ, וגם הצחקתם את חודדה.
ייאמר מיד, הגם שבמונחים של ניקוד נטו הירידה הזאת של אשדוד מרגישה קיצונית ממש, לא מדובר באירוע מפתיע מדי. הקבוצה פלירטטה לא מעט עם היפרדות מהליגה בשנים האחרונות, ולקבוצות בסדר הגודל של אשדוד זה בהחלט עלול לקרות כל כמה שנים. אלא שהירידה הזאת בכל זאת מאפשרת להסתכל קצת לאחור בצורה רחבה יותר, על ההכלאה הפחות ספורטיבית ויותר מוניציפלית הזאת שמלווה אותנו מאז 1999. לא, כי נדמה לי שאפשר לקבוע בינתיים שהניסוי הזה די נכשל. במשחק הירידה נגד הפועל ירושלים, הקהל המקומי הצליח לגרד אולי אלף ומשהו אוהדים שנראו יותר מנומנמים מיוג'ין אנסה בשנ"צ, ויש לי הרגשה שעבור חלקם לפחות זה היה הביקור הראשון באצטדיון הי"א. כלומר, גם האחרון, כי בעונה הבאה צפויה הקבוצה לשחק באצטדיון החדש והמרשים מאוד בכניסה לעיר. קצת אירוני שהוא מראש נבנה כדי להניב הכנסות רציניות מאירוח של קבוצות חוץ עם קהל ענק, ובעונה הבא יארח בעיקר קבוצות שאת כל האוהדים שלהן אפשר להכניס לחדר השופטים, ועוד יישאר מקום לציוד עידוד.
