ב-34 השנים שחלפו מאז אלבום הבכורה הפנומנלי של טורי איימוס, Little Earthquakes, היא עשתה דרך ארוכה ככותבת, כמבצעת וגם כפסנתרנית. ואולי דווקא בגלל שבעשור האחרון לא כל כך עקבתי אחריה, ההאזנה ל-17 השירים המרכיבים את החדש שלה, In Times of Dragons, דומים לפגישה מחודשת עם מישהי מהעבר.
הדבר הבולט ב-In Times of Dragons – לצד אורכו המקהה מעט מהעוצמה – הוא הפסנתר המאוד נוכח של איימוס, למשל ב-Shush הפותח ובשיר הנושא המגיע אחריו. בשיר השלישי, Provincetown, איימוס מדלגת בין הפסנתר לצ'מבלו, ודווקא על כלי המקלדת העתיק והעדין יותר היא רושמת את אחד משיאי האלבום.
זוהי אחת מהפתיחות הכי חזקות של איימוס מזה שנים, שקולה הנוכחי והעמוק יותר מעשיר את הדרמה, כמו למשל ב-St. Teresa. הבעיה היא שמכאן והלאה היא לא שומרת על אותה רמת עניין.
In Times of Dragons הוא אלבום פוליטי, ולאורכו איימוס בוחרת להצמיד דימויים של דרקונים וזוחלים כמטאפורה לנשיא טראמפ, לאוליגרכים ולטייקוני הטכנולוגיה. למרות שאין צורך לחוס על החזקים, המסרים הישירים מדי דווקא מחלישים את טענותיה המוצדקות, ומעמעמים את המסתוריות שהייתה בעבר אחד מסימני ההיכר שלה.
ועדיין, זהו אחד מהאלבומים היותר טובים של איימוס מעשרים השנים האחרונות, שגם עושה חשק לשוב לביקור בתחילת דרכה המרשימה.
