אין שלט מסעדה בולט, צבעוני ומשמח לבב יותר מהשלט של "קוקו חביתה" באור יהודה. הוא נראה כמו שיא האופטימיות בעין הסערה. הרי אנחנו חיים בתוך הפסקת אש תמידית. אבל קוקו חביתה זה הרבה יותר מסתם שלט מרשים של עוד דלפק אוכל רחוב שגרתי.
המקום יושב על הפינה של הכיכר הראשונה בכניסה לעיר, והתור הקבוע שמקדם את פניכם יסמן לכם שהגעתם למקום הנכון. בכלל, תמיד כדאי לסמוך על התור - זה נכון לכל מסעדה.
מאחורי הזכוכית מחכה בר סלטים מבריק מניקיון, עם כל התוספות האפשריות לבגט או לפיתה. לפעמים רק הניקיון המופתי הזה מספיק כדי לשכנע אותי לאכול במקום, עוד לפני שהצצתי בתפריט. הגעתי עם רעב מתגבר של צוהרי יום נהיגה, אז הלכתי על בגט – או בשם שלי: "בגט צוללת" אמיתי, לא שליש בשום צורה. הבחורים מאחורי הדלפק חדים כמו תער וקצרים בזמן. כדאי שתגיעו ממוקדים עוד לפני ההזמנה. זה מרגיש כמו צוות לעניין שיש לו מטרה אחת: להשיג את התוצאה הכי טובה עבור הלקוח בסופה של כל נגיסה. ובקטע הזה הם באמת מצליחים לחנך אפילו את הלקוחות הרבים שפוקדים את המקום שוב ושוב.
הזמנתי חביתה עם נקניקיות מרגז בפנים – מנה שמוכרת לי עוד מהילדות. אצל קוקו הרגשתי שהגעתי למעבדה להכנת חביתות: קודם כל מניחים את המרגז על הפלנצ'ה הלוהטת לדקותיים של טיגון זריז, ומחכים בסבלנות שהנקניקיות יזיעו את השמן החוצה. אחר כך מניחים מסגרת עגולה וגדולה במיוחד על המרגז, שנחתך בינתיים לנתחים קטנים כדי שיפוזרו באופן אחיד על החביתה כולה.
בזמן שהמתנתי בסבלנות, התחיל מולי מחול הכנת התוספות לתוך הבגט. ביקשתי חריף, לימון מוחמץ וסלט כרוב קצוץ. מתחתי את הצוואר מעל הפלנצ'ה המרוחקת, ראיתי את כמות המרגז המטורפת ביחס לחביתה הענקית, וחייכתי לעצמי. הבגט הונח על נייר העטיפה וחיכה להגעת החביתה המפלצתית שגלשה לה קצת אל מחוץ לבגט הגדול. הטעם? מושלם. המרגז לא חריף מדי, וזה לא אומר שהוא לא עז טעם. השילוב כולו טעים מאוד ומשביע ברמות, עד כדי כך שאכלתי חצי ואת החצי השני נעלתי בבגז' של המונית – כמה שיותר רחוק כדי לא לחסל את הבגט כולו.
• קוקו החביתה. יחזקאל 11, אור יהודה (כשר)
חביתה עם מרגז - 35 שקל
