באוקטובר 2023 נעם אלגרט, אז בן 28, היה אמור לפתוח פרק חדש בחייו כסטודנט לצילום ב"בצלאל". יום לפני המתקפה, הוא ביקש מדודו שגר בניר עוז, איציק אלגרט, לאסוף מביתו תמונות שצייר קרוב משפחה. למחרת, ב-7 באוקטובר, איציק ובן זוגה של דודתו, אלכס דנציג, נחטפו לעזה. "בהתחלה חשבנו שזה משהו נקודתי", הוא אומר, "אבל מהר מאוד הבנו שהבית שלהם נכבש". בהמשך התברר שדנציג נהרג במתקפה אווירית, ואילו אלגרט נרצח על-ידי החמאס.
בתוך הכאוס, אלגרט שירת במילואים כלוחם בחטיבה 5 בעזה, בלבנון ובגבול סוריה. במקביל, ניסה להחזיק בלימודי האמנות. "צילמתי בתוך השירות הצבאי מתוך ניסיון להבין, לברר ולהתבונן על המציאות. המצלמה הייתה המחברת שלי. הדרך שלי לרשום, וגם לשמור על עצמי".
בימים אלו עבודותיו משתתפות ב"בכורות" – אירוע המציג עבודות של אלפי סטודנטים לאמנות. הפרויקט שלו בנוי משלושה יומנים מצולמים: מניר עוז, לבנון וקריית שמונה, אליה הגיע במילואים וגם כבן זוגה של מפונה מבית הלל. "כבר ב-10 באוקטובר הגענו לניר עוז, ואני מצלם את הצילומים הראשונים", הוא משחזר "אתה רואה עקבות של אלימות קשה: הדם המותז, השלולית על הרצפה. קל להגיד 'מפלצות', אבל בני אדם עשו את זה. אני מצלם ומזכיר לעצמי שזו המציאות שנוצרה בידי אדם".
העיסוק בחומרי הגלם האלו ליווה אותו חודשים ארוכים. "המעורבות האישית שלי אפשרה לי להבין כמה הדברים מורכבים", הוא אומר. "ניר עוז הוא לא רק השבת ההיא. יש בו גם חיים אחרים, ויש בי סקרנות איך ייראה המקום כשהוא ייבנה מחדש".
יש תמונות שגנזת כי פחדת שהן קשות מדי?
"היו צילומים שהחלטתי לא לפרסם, מכמה סיבות: האחת, שאלתי את עצמי מה אני רוצה להגיד פה? האם הדבר הוא פרובוקציה לשם הפרובוקציה? או לחלופין, רציתי לשמור על האנשים, כי בסוף יש איזושהי אחריות.
"צילמתי מהמקום הפרטי שלי, אבל כל אחד יכול להקיש את זה לחוויותיו, לנפשו ולנסיבות חייו. אני רוצה שהמתבוננים ישאלו שאלות מורכבות על מציאות מורכבת. אני לאו דווקא רוצה שתהיה איזו הבנה. גם לצאת עם חוסר הבנה, זו תוצאה".
