קיש ביש / רבים - אך בהחלט לא רבים מספיק - הזדעזעו מהציונים המחרידים שקיבלו התלמידים והתלמידות בישראל בשלל מבחני מדידה. לאחר מכן התגלה שגם הזעזוע הוא פריבילגיה, שכן דווח כי שר החינוך פעל להסתיר מהציבור את הכישלונות המפוארים של המערכת תחת כהונתו. ואמנם עולה החשד כי עבור חלק ניכר מהתלמידים והתלמידות, השאלה כמה זה אחת ועוד אחת כבר לא מובנת מאליה, אבל השר יואב קיש יודע לעשות את החשבון והוא לא מעוניין לשאת בתוצאות שלו.
ובכן, אולי כדאי לו לנסות דווקא גישה אחרת, על דרך השלילה: הביטו עליי, הוא יכול לומר. בוגר התיכון להנדסאים בתל-אביב, טייס קרב, סגן אלוף במילואים, בוגר תואר שני. עד שהגיע לתפקיד האחראי על המשרד שמעצב את דור העתיד, אין תחנה בחייו שלא מייצגת את המסלול האופטימלי שהורים מאחלים לילדיהם במסע המפרך לרכישת השכלה ופיתוח אישיות. קיש אמור להיות הפרזנטור של מערכת חזקה וגאה, הדוגמה האידיאלית למה שהיא מסוגלת להפיק ולכן גם מי שיידע לשמור עליה מכל משמר.
והנה מתברר שדווקא הוא, שלמד ליבה ואפילו הטיס מטוסים, הוא בסך הכל עוד עסקן בינוני (ביום טוב שלו, ואין הרבה כאלה) שמתעניין בחינוך כמו שאכפת לו משירה אסקימואית. מכאן שקיש צריך לומר: אם זה מה שמקבלים אחרי כל כך הרבה שנות לימוד, אולי ציונים נמוכים הם לא אסון כמו שנדמה. באמת מפחיד שיגדל כאן דור של אנאלפביתים, שלא יוכל לקיים את החברה הדרושה להתמודדות עם אתגרים ביטחוניים, תעסוקתיים וחברתיים. אבל עם יד הלב: אתם מעדיפים שייצאו כמוני?
שוברת שורה / המאבק העיקש להדהים של היועצת המשפטית לממשלה באישור המינוי של האלוף רומן גופמן לראש המוסד, שהגיע השבוע למחוז ביזארי במיוחד עם הטענה כי לראש הממשלה אין סיווג מתאים לקרוא תצהיר, מעלה תהייה פילוסופית: האם גלי בהרב-מיארה מסוגלת לבצע פנייה שתגרום לגדולי מעריציה להודות שהיא לא רק מוטעית, אלא מובילה את הרכב לטוטאל-לוס?
עד שתתקבל תשובה, ובלי קשר לסוגיית גופמן עצמה, ניתן לפחות לדון בהסבר אפשרי לתופעה: לא הגנה נרגשת על "שומרת סף" ולא התפעלות מהיותה "קו ההגנה האחרון", אלא דווקא ההתלהבות מהיכולת שלה - ואולי אפילו החדווה - להתלכלך, לדחוק גבולות, לספוג עוד מכה ועוד מכה. היא לפעמים צודקת כשצריך להיות חכמה וחכמה כשעדיף להיות צודקת, אבל דווקא המקרים שבהם היא לא זה ולא זה הם שמוציאים מהאוהדים ביציע את השאגות הכי רמות. ומכיוון שהשלטון הזה הכי שונא יריבים כאלה (הוא מעדיף אותם בסגנון בני גנץ), התיעוב המופרע כלפי בהרב-מיארה בצד אחד הפך לסם נרקוטי בצד האחר: כל תצהיר הוא זריקה, כל חוות דעת - שורה. אולם בינתיים נדמה שהדילר קצת נסחף עם השימוש בסחורה של עצמו. כל מי שראה איזו סדרה או שתיים יודע שאין דבר מסוכן מזה.
לא היה כמשה / תחושת היתמות הורגשה היטב מיד עם צאת ההודעה. ח"כ משה ארבל מש"ס מתפטר מהכנסת, עוזב את החיים הפוליטיים ומותיר את בית הנבחרים ללא משאב חיוני: עלה תאנה מוערך. אתם יודעים, מישהו שלכולם יש "רק מילים טובות" עליו, כיוון שהצליח להתעלות על חבריו, כלומר בא כדי לעבוד ולא על מנת לנהוג ביריביו כמו שקית זבל מטפטפת. גם לא יישכח לו כיצד דיבר יפה על חיילי צה"ל בזמן שמפלגתו מונעת ככל יכולתה איזושהי הקלה בנטל עליהם, ורבניה מתחרים ביניהם בעידוד השלכת צווי גיוס לאסלה. איך אפשר יהיה להמשיך הלאה ללא המילים השפויות, הביקורים ההומניים והמחוות החביבות, בזמן שהאצבע מורמת מתי שצריכים אותה במסגרת הממשלה הקיצונית והדורסנית בתולדות המדינה.
ובעוד שרבים ורבות שרים "משה לא, תגידו לו, משה אל תיסע מפה", אין אלא להתנחם בעובדה שמיד אחרי הכרזתו כי פרש "מתוך רצון להקדיש זמן למשפחה, ללימוד תורה וללימודי האקדמיים" (ולא כי חלילה אריה דרעי מאס בפופולריות שלו), ארבל הצליח למצוא את המסגרת האידיאלית שבה יוכל לשלב בין שלוש המטרות הנאצלות: תפקיד יושב ראש של חברת מטעים ונדל"ן בשליטת יצחק תשובה. למעשה, חבל שלא הוצע לציבור לשלם את משכורתו שם, רק כדי להרגיש שהכסף יוצא על עלה תאנה משכמו ומעלה.
בשלוש מילים / רבאק, תחליט כבר.
משפט בשבוע: "מי שלומד תורה... אני רואה אותו תורם לא פחות מחייל שנלחם בעזה. לא רואה הבדל" (השר דודי אמסלם. אולי משקפיים יעזרו, או ביקור בבתי הקברות)
סמויים מן העין / הסדרה "אגדות" (נטפליקס) קרויה על שם הכינוי שהוענק לסיפורי הכיסוי של סוכנים סמויים בבריטניה, שהסתננו בראשית שנות ה־90 לארגוני פשע כדי להילחם בסחר בסמים. התלות של הסוכן ב"אגדה" שלו היא עניין של חיים ומוות, והדרמה שיצאה מזה אמנם לא אגדית אך בהחלט שווה את הזמן.
