בערבות השלג הם נפגשים עין לעין, וביניהם עדשה. אדם וחיה. צלם הטבע הוותיק עמוס נחום והזאב הארקטי, המגיע מלהקה שכמעט שלא נגלתה לעיניהם של בני אדם. הצלם, עטוי מעיל עבה ופרוותי, רכון על השלג. לרגע נראה בעצמו כמו בעל חיים. הזאב מתבונן בו בסקרנות בעין צהובה, מרחרח, אבל גם שומר מרחק. רגע לפני כן הלהקה צדה בפראיות, והנה בתמונה הזו הפרא מיתרגם למפגש כמעט אנושי.
נחום הוא אחד מצלמי הטבע הטובים בעולם. ימים רבים המתין בקור ללהקת הזאבים, בתקווה לתעד אותם. ביום הולדתו הוא שמע אותם מייללים לפתע. "כאילו הם שרו לי יום הולדת שמח", סיפר. ואז, מתוך עדינות וכבוד, הצליח לצלם תמונות מדהימות של טבע הולך ונעלם. יש עוד מקום שבו בני אדם הם לא הסיפור ולא המרכז. יש עוד צורות חיים שלמות שמלמדות אותנו מידה של ענווה ופליאה. לעיתים נדירות אפשר לפגוש אותן עין בעין.
