זיהום אוויר ותנאי אקלים קיצוניים לא רק מקשים על הנשימה אלא גם עלולים להחמיר מיגרנות - כך עולה ממחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מהמרכז הרפואי סורוקה ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
המחקר, שפורסם באחרונה בכתב העת המוביל Neurology, מצא כי תנאי אקלים מתמשכים וחשיפה קצרה לזיהום משפיעים על הסיכון להתקפי מיגרנה ולפניות דחופות לטיפול. חשיפה מצטברת לאורך זמן לאותם מזהמים נקשרה לעלייה בתדירות ובחומרת המיגרנות.
המיגרנה והסביבה
"ההבנה שזיהום אוויר משפיע לא רק על מי שסובלים ממחלות ריאה, ולאורך זמן, היא משמעותית", אומר פרופ' גל איפרגן, מנהל המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי סורוקה, מקבוצת כללית, ממובילי המחקר. לדבריו, הממצאים עשויים לסייע בעתיד בפיתוח המלצות מותאמות אישית לחולי מיגרנה, בין השאר באמצעות ניטור איכות האוויר, הימנעות מחשיפה בימים מסוימים ושימוש מוקדם בטיפול תרופתי בתקופות סיכון.
מיגרנה היא כאב ראש בעוצמה בינונית עד חזקה עם מאפיינים ייחודיים, השונה מכאב ראש רגיל. לרוב מדובר בכאב פועם, לעיתים בצד אחד של הראש. ההתקפים מלווים לעיתים קרובות בבחילות, רגישות לאור ולרעש, ולעיתים גם בתסמינים מקדימים כמו הבזקי אור או הפרעות תחושה. התקף מיגרנה יכול להימשך שעות ואף ימים, ומשפיע באופן משמעותי על איכות החיים.
"אנשים שסובלים ממיגרנה מכירים את זה שיש ימים יותר קשים, ימים שחם מאוד, או כשיש סופות חול, או שריפה עם עשן שמגיע לאזורם, וזה משפיע עליהם", מסביר פרופ' איפרגן. לדבריו, בעשור האחרון הוכח כי פעילות המיגרנה מושפעת לא רק מפגיעות ביולוגיות, אלא גם מגורמים סביבתיים שעשויים להשפיע על הרגישות ולהוביל לתנודות בהופעת התקפים, אף כי העדויות בנושא אינן עקביות.
לטענת החוקרים, מרבית המחקרים שנערכו עד כה התמקדו בטריגרים מיידיים בודדים, אך לא בחנו את הקשר שבין גורמים סביבתיים מתמשכים לבין טריגרים חריפים. הם מציינים עוד, כי מחקרים עדכניים מצאו קשר בין חשיפה ארוכת טווח לזיהום אוויר וטמפרטורה, אך אלה נבחנו בקני מידה חודשיים ושנתיים, המשקפים השפעות כרוניות ולא התפתחות של טריגרים מיידיים.
פרופ' איפרגן: "יש אנשים שמנסים לעצור את שינויי האקלים, ואני מקווה שהם יצליחו, אבל בינתיים לא נראה שזה קורה. אנחנו חייבים להתכונן לימים שבהם תנאי מזג האוויר הקיצוניים יהיו יותר מורכבים". המחקר הנוכחי הוא מחקר רטרוספקטיבי, שבמסגרתו נותחו נתונים של 7,032 מטופלים הסובלים ממיגרנה מאזור באר-שבע, בין השנים 2000-2023, על בסיס רשומות רפואיות אלקטרוניות של שירותי בריאות כללית, והמרכז האוניברסיטאי סורוקה. החולים היו מבוגרים תושבי העיר שאובחנו עם מיגרנה, מרביתם היו נשים (77.4%), והגיל הממוצע עמד על 46.9.
"זה מאוד פשוט להבין איך זיהום אוויר מעורר אסתמה, אך יש לו השפעות נוספות על הבריאות", אומר פרופ' איפרגן. "חלקיקים שנכנסים לריאות מייצרים תהליך דלקתי שמופרש לכל הגוף. בנוסף יש חלקיקים שמגיעים לכל מיני קולטנים באף, שיש להם קשר ישיר למוח, לאזורים הקשורים להתפתחות של התקפי מיגרנה".
החום הגבוה משפיע
מהממצאים עלה עוד כי חשיפה קצרת טווח לחנקן דו-חמצני, שמקורו בעיקר בזיהום תחבורתי, נקשרה לעלייה של כ-41% בסיכון לפנייה דחופה עקב מיגרנה. חשיפה מוגברת לקרינה סולארית נקשרה לעלייה של כ-23% בסיכון לפנייה דחופה עקב מיגרנה. עוד נמצא, כי חשיפה ממושכת לחנקן דו-חמצני וכן למזהמי אוויר זעירים נקשרה לשימוש מוגבר בטריפטנים, מה שמעיד על פעילות מחלה מוגברת לאורך זמן.
במחקר נמצא עוד כי תנאי מזג האוויר העצימו את השפעת הזיהום, כאשר חום גבוה ולחות נמוכה בקיץ הגבירו את ההשפעה של חנקן דו-חמצני, בעוד תנאי חורף קרים ולחים חיזקו את השפעת מזהמי אוויר זעירים. "כבר למעלה מעשור אנחנו יודעים שיש השפעה למזהמים ולמזג אוויר, אבל המחקר הנוכחי מגלה לנו שזה לא רק מייצר טריגר ביום מסוים, אלא שחשיפה מצטברת משפיעה על פעילות המחלה", אומר פרופ' איפרגן.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי המחקר אינו מוכיח שזיהום אוויר גורם ישירות למיגרנה, אלא מצביע על קשר מובהק בין תנאי הסביבה לבין עלייה בפעילות המחלה. החוקרים מציעים מודל חדש, שלפיו מיגרנה מושפעת משילוב בין רגישות ביולוגית אישית לבין טריגרים סביבתיים מצטברים ומיידיים. "הנטייה הבסיסית לסבול ממיגרנה היא אמנם ביולוגית, ואנחנו רואים מטופלים שסובלים מהמחלה בכל מקום בעולם - באוכלוסיות עירוניות או כפריות, אך הנטייה הזו מחמירה בתנאים מסוימים וחשוב שתהיה לכך מודעות", אומר פרופ' איפרגן.
לדבריו, "בדרך כלל יש התרעות על זיהום אוויר גבוה, והמחקר מדגיש את החשיבות של מודעות לא רק בקרב חולי ריאה, אלא גם בקרב מי שסובלים ממיגרנה. במקרה של אנשים הסובלים ממיגרנה משמעותית, ייתכן שכדאי שיימנעו משהייה ממושכת בחוץ בימים עם זיהום אוויר וכך יצמצמו חשיפה למזהמים". הוא מוסיף כי המחקר עשוי לסייע גם בהיערכות של מערכת הבריאות לקראת ימים אלה.
כיום הטיפול במיגרנה כולל שילוב של משככי כאבים להקלה בזמן התקף, לצד טיפולים מניעתיים שמטרתם להפחית את תדירות וחומרת ההתקפים. לדברי פרופ' איפרגן, "ייתכן שבעתיד נוכל להתאים טוב יותר את הטיפול לכל מטופל. למשל, בתקופות שבהן רמות הזיהום גבוהות או תנאי מזג האוויר מעוררים התקפים, ניתן יהיה לשקול התאמה של מינון הטיפול. כך נוכל לדייק לא רק את סוג התרופה לכל מטופל, אלא גם להתאים את הטיפול לאותו אדם בהתאם לתקופות משתנות ולתנאים הסביבתיים".
