מרד הטניסאים הגדול כבר כאן. רולאן גארוס ייפתח היום – וצמרת השחקנים והשחקניות החליטה שהגיע הזמן להפסיק לשתוק. השמות הגדולים ביותר בענף – מארינה סבאלנקה ועד קוקו גוף, מיאניק סינר ועד אלכסנדר זברב – מתאחדים סביב מאבק חסר תקדים נגד מארגני הגראנד-סלאם.
במשך שנים הטניס הציג לעולם תדמית נוצצת של מיליוני דולרים, אצטדיונים מלאים ופרסים מפוצצים, אבל מאחורי הקלעים הלכה ונבנתה תחושת תסכול עמוקה בקרב השחקנים. מבחינתם, בעוד הטורנירים הגדולים שוברים שיאי הכנסות שנה אחר שנה, נתח הרווחים שמגיע למי שמייצרים את המופע – השחקנים עצמם – נשאר נמוך.
המחאה שתיפתח כבר היום בפריז לא תיראה כמו שביתה קלאסית, אבל המסר שלה חד וברור. השחקנים מתכננים לקצר משמעותית את מסיבות העיתונאים, לעזוב ראיונות מוקדם מהרגיל ולהגביל שיתופי פעולה עם גופי השידור. מדובר בצעד סמלי, אבל כזה שמכוון בדיוק למרכז העצבים הכלכלי של הטורנירים: החשיפה התקשורתית.
הכוכבים הגדולים יסכימו לדבר עם התקשורת במשך עשר דקות בלבד, ועוד חמש דקות בראיונות מצולמים. המספר הזה לא נבחר במקרה: מבחינת השחקנים, הוא מסמל את העובדה שכיום רק 15 אחוז מהכנסות טורנירי הגראנד סלאם מחולקים כפרסים כספיים. הם דורשים להעלות את החלק הזה ל-22 אחוז – בדומה לטורנירי ATP ו-WTA הגדולים – וטוענים שהפער בין רווחי המארגנים לבין התמורה שהם מקבלים הפך קיצוני מדי. וזה לא נגמר רק בכסף: מאחורי ההתארגנות מסתתר גם מאבק רחב יותר על כוח והשפעה. הטניסאים דורשים ייצוג משמעותי יותר בהחלטות הגדולות של הענף, שיפור בתנאי הרווחה שלהם ואפילו הקמת "מועצת שחקנים" ייעודית.
הרווחים רק עולים
התחושה בקרב רבים בסבב היא שהטניס הפך לאימפריה כלכלית שמנוהלת כמעט לחלוטין ללא השחקנים עצמם. בעוד ליגות כמו ה-NBA, ה-NFL וה-MLB מחלקות קרוב ל-50 אחוז מההכנסות עם הספורטאים, בטניס – שבו השחקנים מוגדרים כ"עצמאים" – אין הסכם קיבוצי אמיתי שמגן עליהם.
וזה קורה דווקא בתקופה שבה הגראנד סלאמים ממשיכים להציג צמיחה כלכלית עצומה. רולאן גארוס, למשל, הגדיל השנה את סך הפרסים ל-72.3 מיליון דולר – עלייה של כ-10 אחוז. גם אליפות אוסטרליה, ווימבלדון ואליפות ארה"ב העלו את הפרסים באופן משמעותי.
אבל מבחינת הטניסאים, המספרים הללו לא באמת משנים את התמונה הגדולה. הם טוענים שההכנסות של הטורנירים צומחות בקצב מהיר הרבה יותר, ושבסופו של דבר מי שממלאים את היציעים, מושכים את הספונסרים ומייצרים את הדרמה הטלוויזיונית – מקבלים חלק קטן יחסית מהעוגה.
אחד ממובילי מהמאבק הוא לארי סקוט, לשעבר מנכ"ל סבב הנישם WTA, שמייעץ לקבוצת השחקנים. לצידו ניצבים כמעט כל השמות הבכירים בענף – דבר נדיר מאוד בעולם הטניס, שבו בדרך כלל כל שחקן דואג לעצמו. סבאלנקה, שנחשבת לאחת הדמויות הבולטות במחאה, הסבירה את הצעד – באופן אירוני – במסיבת עיתונאים: "אני כאן כדי לדבר איתכם כי יש לי כבוד אליכם. פשוט רצינו להעביר את המסר שלנו, ואנחנו מאוחדים – 15 דקות זה עדיין יותר מאפס".
קוקו גוף אמרה כי "אני גאה בכך שהצלחנו להתאחד סביב אותו מסר", והמדורג מספר 1 בעולם, סינר, סיכם: "מרגישים חוסר כבוד מצד המארגנים, וזה אולי הסיפור כולו. רק רוצים שיקשיבו לנו".
