ישראל היא כבר מזמן מעצמה בגלישת רוח. רק בשבוע שעבר השתלטו תמר שטיינברג ושחר טיבי על שתי המדרגות הגבוהות ביותר של הפודיום באליפות אירופה, אבל קדמו להן שורה של גולשות וגולשים מצליחים, ובראשם גל פרידמן שזכה בשתי מדליות אולימפיות, ארד ב-1996 באטלנטה וזהב ב-2004 באתונה. שנה לפני הניגון הראשון של "התקווה" במשחקים האולימפיים פתחה לי קורזיץ את מסע ההישגים שלה עם זכייה באליפות העולם כשהיא רק בת 19, הגולשת הצעירה ביותר שזכתה בתואר. מאוחר יותר הגיעו עוד שלוש זכיות רצופות במונדיאל הימי, מה שקיבע את מעמדה כאחת הספורטאיות הגדולות בתולדות מדינת ישראל.
קורזיץ, שנולדה בחופית וגדלה במכמורת, החלה לגלוש כבר כשהייתה בכיתה א', אבל בהמשך החלה להתאמן בג'ודו עד לזכייה באליפות ישראל עד 14, שאחריה פרשה מהענף. "אני מגיעה ממשפחה של ים (אמא שחיינית ואבא גולש גלים), גרה במכמורת, והים הוא המקום הטבעי שלי – לא המזרן", היא הסבירה השבוע.
קורזיץ אכן חזרה לים, ובגיל 16 צורפה כבת זוג ללינור קליגר במפרשיות מדגם 470. שנה לאחר כן היא דורגה שנייה באליפות ישראל בדגם קטמרן, יחד עם שני קדמי. ב-2002 חזרה לגלישת רוח והחלה להתאמן עם גל פרידמן בגלשני מיסטרל. שיתוף הפעולה עשה טוב לשניהם: פרידמן זכה באותה שנה באליפות העולם וב-2004 קטף כאמור את הזהב האולימפי, וגם התוצאות של קורזיץ הלכו והשתפרו עד לזכייה באליפות העולם בקאדיס שבספרד ב-21 בספטמבר 2003.
"עשינו הכנה יחד, ואני זוכרת שהגעתי עם חלום לסיים בין 15 הראשונות כדי להבטיח מקום באולימפיאדה", משחזרת קורזיץ. "כבר ביום הראשון התוצאות שלי היו בשלישייה הראשונה והרגשתי יתרון גדול על המתחרות, לא האמנתי שאני מובילה. לאורך התחרות שמרתי על המקום הראשון וביום האחרון היה מתח גדול. לא הייתה רוח וחיכינו בחוף עד חמש בערב כשנכנסה רוח קלה. השיוט האחרון היה לי קשה מאוד, גם בגלל הרוח החלשה וגם בגלל המתח, שלא ידעתי איך להתמודד איתו כשהייתי צעירה. את השיוט האחרון סיימתי במקום ה-17 וכמעט איבדתי את האליפות, אבל בגלל שהיה לי פור גדול מהימים קודמים זכיתי באליפות העולם על הקשקש, בנקודה אחת. זה ללא ספק היה אחד הרגעים המותחים והמרגשים בחיי".
האגו נעלם
פרידמן, השותף שלה לאימונים, זכה באותה אליפות במדליית ארד ופירגן לקורזיץ בסיום: "תראו איזו התקדמות לי עשתה במשך כמה חודשים בלבד. היא לא הותירה סיכוי לאף אחת לכרטיס לאולימפיאדה, ועכשיו היא מספר אחת בעולם. הייתי המאמן האישי שלה והכרחתי אותה לעשות דברים קשים". אגב, מאמן הנבחרת היה גור שטיינברג, אבא של תמר, אלופת אירופה הטרייה.
כל המדינה חגגה עם קורזיץ, וכמובן גם בני המשפחה ותושבי המושב שבו גרה. "ברגע הראשון חשבתי על מכמורת, שבמשך שבוע היה על הרגליים", אמרה אז קורזיץ. "היו לי גם פלאשים שאבא שלי, ששון, שהוא מציל, נמצא על החוף וחושב עליי. יש בינינו טלפתיה. אחי תום, גולש לשעבר וחייל בסיירת גולני, התקשר אליי חצי שעה אחרי הזכייה והודיע שהוא נכנס לג'נין. הוא אמר לי שהוא הכי גאה בי בעולם ושמח שיש לו אחות אלופת עולם. לאמא שלי מיקי היו שניים בקרב באותו יום, אחד בג'נין ואחת בספרד באליפות העולם. אני בשלי ניצחתי, ואני מקווה שתום ישמור על עצמו וננצח גם בשני".
לאולימפיאדת אתונה קורזיץ הגיעה עם הרבה ציפיות, אבל סיימה במקום ה-13 בלבד והחליטה לקחת פסק זמן. "זכיתי מאוד צעירה באליפות העולם וביום אחד הכתירו אותי למלכת הים, מה שמאוד ריגש אבל הביא הרבה פחד להיכשל ולאכזב", אמרה השבוע. "אני זוכרת שהגעתי פעם למקום שני בתחרות והיה כתוב עליי בעיתון שאני עגלה בלי סוסה. כבר לא נהניתי לגלוש ופרשתי מהספורט האולימפי. עברתי לגלישה אקסטרים בגלים גבוהים וממש הצלחתי. נסעתי לצילומים בהוואי, שם נפצעתי קשה (שברים בשתי צלעות וברגל) ואמרו לי שאני לא אוכל ללכת. הרגשתי שאני טיפשה וזרקתי את החלום האולימפי. עברתי שיקום ארוך וחזרתי לגלוש, אמנם עם גוף חלש יותר אבל עם ראש חזק. לא היה אכפת לי יותר מה קורה מסביב, האגו נעלם ורק רציתי לגלוש מתוך האהבה לים ולגלישה - ואז זכיתי שלוש פעמים ברציפות באליפות העולם מ-2011 עד 2013".
מתרגשת כל יום
קורזיץ לא נאבקה רק עם המים והרוח, אלא גם עם בעיות רפואיות שליוו אותה כמעט כל חייה. בגיל 15 אובחנה כחולה בפוליציטמיה ורה, מחלת דם שכתוצאה ממנה היא סובלת מכאבים עזים - מה שגרם לה בין היתר לאבד מדליה באולימפיאדת לונדון 2012 אחרי שדורגה בין שלוש הראשונות במהלך כל התחרות. בשנים האחרונות מתמודדת קורזיץ עם מחלת הסרטן.
מה נתן ונותן לך את הכוח להיאבק גם בזירה הספורטיבית וגם בקשיים הבריאותיים?
"אני כל כך אוהבת את החיים. הטבע בשבילי זה קסם, אהבה ותשוקה, שמייצרים בי כוחות והבנות שאפשר ללמוד רק ממה שמדבר בלי מילים, כמו הים והגינה שלי. הים עוצמתי כל כך ואני הקטנה יודעת להיעזר באנרגיות שלו בשביל ליהנות ולהחלים. הגינה מלמדת אותי מה זה סבלנות ושלכל דבר יש את הזמן שלו ואין קיצורי דרך. מה שאני זורעת צריך אדמה טובה, שמש, מים, טיפול והקשבה - ואז אני זוכה בפירות הכי מתוקים שלי. הטבע זה החיים מבחינתי, כל יום אני מתרגשת מחדש ממה שיבוא".
מה דעתך על הדור החדש של הגולשות?
"הבנות מדהימות אחת-אחת, אבל ללא ספק ההישג הגדול ביותר הוא של המערכת סביבן, שלמדה לעבוד ברמות הגבוהות ביותר. איגוד השייט, המאמנים והמעטפת בווינגייט, שנותנים בסיס פיזיולוגי, פסיכולוגי ותזונתי וטכנולוגיות מותאמות מתודיקה ולמידה מכישלונות וניצחונות. הידע עובר הלאה וזה מדהים".
