שיפעת עובדיה לוסקי נכנסה לתפקיד יו"ר קרן קיימת לישראל בדצמבר 2022, היא ידעה שהיא עושה היסטוריה. אחרי 121 שנים בהן כיהנו בתפקיד זה גברים בלבד, היא הפכה לאישה הראשונה שעמדה בראש הארגון הוותיק. אבל מה שלא יכלה לדעת הוא איך מלחמת חרבות ברזל תשנה את המהות של התפקיד שלה. היום, זמן קצר לאחר שסיימה את תפקידה בקק"ל ועברה לתפקיד חדש כראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית העולמית — עובדיה לוסקי מסתכלת אחורה על שלוש שנים סוערות בהן הובילה את הארגון הוותיק דרך אחד האתגרים הגדולים שלו מאז קום המדינה.
אצל רבים בציבור נתפסת הקרן הקיימת לישראל כארגון מיושן, שאיבד מהחיוניות שלו עם הקמת המדינה והפך למפעל לחלוקת ג'ובים לפוליטיקאים בשל תקציבי העתק שהוא מנהל. "כשנכנסתי לתפקיד ראיתי בעיני רוחי את קק"ל חוזרת לערכיה המקוריים: גאולת קרקע, אחיזה בקרקע ותמיכה בחקלאים. אני חושבת שהצלחתי בזה", אומרת עובדיה לוסקי בראיון ל"ממון" עם המעבר לתפקידה החדש.
אישה מול רוב גברי
עובדיה לוסקי, בת 49, נשואה ואם לשלושה ילדים, הגיעה להסתדרות הציונית, וגם שם מצאה את עצמה אישה כמעט יחידה. "גם בקונגרס הציוני העולמי לפני חודשיים ראיתי את ההשתלטות הגברית בכל המובנים — אם ליד שולחן המשא ומתן ואם זה בבחירת התפקידים. כיום רק שתי נשים מכהנות בתפקידים ביצועיים מתוך למעלה מ-20 תפקידים".
החידוש, שהובילה לדבריה, עם כניסתה לתפקיד היה בגישה: "קק"ל לא הייתה עוד כספומט. התעקשתי שנעביר כספים באישור הדירקטוריון לפרויקטים עם שליטה לאן הכסף הולך. עד 2027 תהיה ודאות כלכלית מול האוצר — אני ממליצה לבאים אחריי לפעול כך".
לאורך כל הדרך, היא הייתה מודעת למשמעות של היותה אישה בתפקידי מפתח. עובדיה לוסקי, שכיהנה בעברה כמנכ"לית הליכוד העולמי, מספרת ששאבה השראה מז'בוטינסקי. "הוא נהג לומר: 'אין תפקיד ומקצוע שלא הייתי מעדיף את האישה על הגבר'. אין לי ספק שהיה גאה לראות בית"רית פורצת דרך בתנועה הציונית. הילדים שלי לא ראו אותי הרבה בבית בתפקיד הקודם וגם עכשיו בתפקיד החדש שהוא מאוד אינטנסיבי ומאתגר. אבל אני מתנחמת בעובדה שאני נותנת סוג של השראה, בעיקר לבנות שלי זה בטוח. שהן, ונשים בכלל, יכולות להצליח גם בסביבה הגברית ביותר".
עם זאת, היא לא מתעלמת מהמציאות. "פרצתי דרך ואני חלוצה בהנהגת המוסדות הלאומיים, אך לצערי, נשים עדיין צריכות להיאבק על מקומן בתנועה הציונית".
שלל פרסומים לא מחמיאים מהתקופה האחרונה ציירו את ההסתדרות הציונית כחממת ג'ובים לפעילים פוליטיים מכל גווני הקשת — בעיקר מהליכוד. בראש הכותרות עמד הרעיון למנות את יאיר נתניהו לראש מחלקת ההסברה בהסתדרות הציונית ואת ינקי דרעי בנו של יו"ר ש"ס – ליו"ר עמית בקק"ל. רבים תוהים בקול למה עדיין צריך את הגופים שנוסדו לפני קום המדינה גם כיום כשמדינת ישראל יכולה להיכנס לנעליהם.
בהתייחס לדעה הרווחת בציבור כי מדובר בגופים שמשמשים לחלוקת ג'ובים, בין היתר למקורבים, עובדיה לוסקי, אומרת כי היא לא רואה את הדברים כך וסבורה שזה בעיקר תלוי מהם הערכים שמובילים אותך: "תשמעי, אני יודעת לומר מאיפה אני באתי ולמען איזו שליחות אני פה. התחנכתי בבית"ר ויש לי את הערכים הלאומיים עליהם גדלתי. יש פה יכולת משמעותית לעשייה ציונית והטמעת ערכים של אהבת המולדת וחיבור יהדות התפוצות. יש מי שרואה את השדה לעשייה ויש מי שפחות. אין ספק שהמלחמה הראתה בצורה מובהקת למה צריך עדיין את המוסדות הלאומיים. מה שעשיתי כיו"ר בקק"ל אלו דברים שהמדינה לא הייתה מסוגלת להוציא לפועל במהירות כמו שעשינו. המדינה הייתה עסוקה במלחמה ואנחנו השלמנו אותה. אותו הדבר גם בהסתדרות הציונית העולמית, זו הדרך שלנו לחבר את יהדות התפוצות, לקחת חלק בעשייה ציונית, בחיזוק המדינה, בפיתוח היישובים וסיוע בשעת חירום. מעל הכל ההבנה שלכל יהודי יש בית ומקום, ויכולת לקבל ביטוי והשפעה".
שיקום יישובים והנצחה
אם הייתה נקודת מפנה אמיתית בכהונתה, היא הגיעה ב-7 באוקטובר 2023. מאז אותו יום שחור, הסיטה עובדיה לוסקי יותר מ-1.5 מיליארד שקלים מתקציב הארגון לטובת פרויקטים של ביטחון, שיקום והנצחה. בסך הכול, קק"ל השקיעה במשך שנתיים למעלה משני מיליארד שקל בכל הקשור למלחמה.
"עמוק לתוך המלחמה הבנו שאנחנו צריכים להיות גם באירוע של השיקום והצמיחה מחדש. נכנסנו לנושא החוסן והתחלנו לבנות תוכנית לשיקום שהוא לא רק פיזי — שיקום הקהילות והאנשים".
אחד הפרויקטים המרכזיים היה הקמת ישוב חדש בקיבוץ רוחמה עבור מפוני קיבוץ כפר עזה. "הקמנו עבורם מגורים לכל דבר, עד שיוכלו לחזור לקיבוץ שלהם. בתוך ארבעה חודשים הפשרנו ישוב שלם".
אבל אולי הפרויקט המרגש ביותר היה שיקום אתר הנובה. "את אתר הנובה — במקום יער של קק"ל — שיפצנו מהיסוד והפכנו לאתר זיכרון לאומי", היא מספרת. "ראינו מהשטח את הצורך של המשפחות השכולות באתר כזה. השקענו שם משאבים רבים ועבודה מאומצת, ובתוך מספר שבועות העמדנו את האתר החדש. זה באמת אחד הדברים שאני הכי גאה בהם. החיבור עם המשפחות השכולות יישאר איתי לנצח. במשך כמעט שנה, רצתי משדולה לוועדה כזו או אחרת וראיתי שדברים לא מתורגמים לעשייה. קיבלתי החלטה אצלנו בדירקטוריון להשקיע 4 מיליון שקלים סמוך ליום השנה הראשון, ובמאמץ הפכנו את האתר למונגש. הזדרזנו שם עם ההנצחה. היה שם כאוס גדול - כל משפחה הניחה את המונומנט שהיא מוצאת לנכון. עשינו שיווק לאתר הנצחה פתוח שאפשר ללכת בו, זיכרון ראוי לכל אחד ואחת מהנרצחים".
לדבריה, רגע מרגש נוסף היה בט"ו בשבט הראשון לאחר 7 באוקטובר. "יזמתי עם משפחות נרצחי הנובה נטיעה של חורשה חדשה באתר. זה יום שנחקק גם אצל העובדים שלנו שלא הפסיקו לבכות עם המשפחות בזמן שהם נוטעים עצים חדשים".
כיום, קק"ל נוטעת את "יער חרבות ברזל" בבארי. "כל עץ בו יוקדש לחללי המלחמה, חיילים ואזרחים. המשפחות התבקשו להקדיש שיר ליקירם ולצד העץ יופיע קוד QR שכניסה אליו תציג את סיפורו של הנספה.
בקיץ האחרון הקציבה קק"ל 750 מיליון שקלים לשיקום ישובים שנפגעו בצפון ובדרום. "אני באמת גאה שקק"ל לקחה על עצמה את זה", היא אומרת. הארגון גם חנך מעונות לסטודנטים באוניברסיטת קריית שמונה בהשקעה של עשרות מיליונים. "בחרנו בדרך הזאת כדי להביא לאזור קהל צעיר".
האסטרטגיה להחזרת אוכלוסייה לישובי הפריפריה ברורה: "הדרך שלנו לסייע בכך היא רכישת דירות ביישובי הפריפריה כמו בקריית שמונה, דימונה, בית שאן ועכו, כדי לספק דיור בר השגה לבוגרי מכינות, משרתי מילואים, אוכלוסיות צעירות וחזקות וגרעינים משימתיים. הם יגיעו, יחזקו את האוכלוסייה המקומית ויעודדו חזרה של התושבים הוותיקים שעזבו".
לעצור את האנטישמיות
כעת, כשעברה כבר לתפקיד החדש כראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית העולמית עם הרבה פחות תקציבים או כפי שהיא מגדירה את זה "תקציב עם הרבה פחות אפסים" היא מודה שהאתגר גדול מאוד. "אני מגיעה עם ההבנה שהאתגר גדול מתמיד גם בלי תקציב שמן. השליחות שלי היא להמשיך לנטוע ציונות ולעקור את השנאה", היא מצהירה, "לעקור את שורשי האנטישמיות ולא לאפשר לה לצמוח".
הנתונים שהיא מציגה מדאיגים. לפי דוח של Antisemitism Combat ARC Movement, בין 1 בינואר ל-31 באוגוסט 2025 נרשמו 4,574 תקריות אנטישמיות בעולם - עלייה של כ-10.2% לעומת אותה תקופה ב-2024. באוגוסט 2025 בלבד תועדו 694 תקריות אנטישמיות, בממוצע כ-22 אירועים ביום.
"שלא לדבר על פיגוע הטרור הנורא שאירע באוסטרליה בקהילה היהודית בחנוכה שבו נרצחו 15 יהודים ונפצעו עשרות", היא מוסיפה. "בשנה האחרונה אנחנו רואים נרמול של האנטישמיות. רואים איך זה מתורגם ברשתות החברתיות, והאתגר הבא להתמודד עם כל ה-AI.
"בשנתיים וחצי של מלחמה, התברר לכולנו כי כל פעולה מצידנו להגן על עצמנו נענית באנטישמיות גואה. יש ממש קשר מטריד בין הגנה עצמית של ישראל לעלייה באנטישמיות. ראינו למשל, במהלך מבצע 'שאגת הארי' במערכה מול איראן שנרשמה עלייה של 34% במעשי שנאה נגד יהודים ברחבי העולם. ואנו עדים להחרפה הן במרחב הציבורי והן בזירה הדיגיטלית. כמעט כל עימות ביטחוני שבו ישראל פועלת להגנתה מלווה בעלייה חדה בהיקף התקריות האנטישמיות, ובתחושת הלגיטימציה של גורמים עוינים לפעול באלימות".
חלק מהשינוי במגמות שאנו רואים הוא הלגיטימציה והנרמול של האלימות. יש תחושה של התרת הדם.
"המעבר מהסתה ברשתות החברתיות לאלימות פיזית בשטח מתרחש במהירות מדאיגה. ראינו את זה לאחרונה בלונדון כשמפגע ניסה לרצוח יהודים בשכונה ידועה. האנטישמיות עוברת מהרשת לרחוב ושם הבעיה עוד יותר גדולה. אי אפשר יותר להסתפק בגינויים.
"המעשים מתרחשים על כר פורה. היעדר תמיכה בישראל בהגנה על עצמה. כתף קרה לפעולה באיראן. מובילי דעת קהל שמסיתים נגד ישראל. זוהי קרקע חרושה. כולם ראו את זה בא. אגב, ביום השואה שציינו השנה, פעילים אנטישמים שמופעלים על ידי איראן, פרסמו באתונה את מיקומי המגורים של היהודים בעיר. ועוד ביום השואה.
"לצערי האנטישמיות היא מחלה שלא בטוח שיש לה תרופה. היא פשוט איתנו. המשימה שלי היא לנסות להפחית אותה, לתת ליהודים את החוסן להתמודד איתה, לגבות מחיר ציבורי ממי שמפיץ אותה ולהיות כתובת עבור יהודים שצריכים את עזרתנו. יש הרבה עבודה לעשות".
כמו מה למשל?
"יש צעדים מיידיים שחייבים להינקט: ראשית, חקיקה ואכיפה תקיפה נגד הסתה ושנאה, שנית, רגולציה מחמירה על פלטפורמות דיגיטליות - כלים שיחייבו שקיפות מדדי הפצה ואכיפה על כך שתכנים אלימים אינם מוגשים כ'נייטרליים' למשתמשים. בנוסף, מיסוד תוכניות חינוך וחוסן קהילתי רחבות והקמת קואליציה בינלאומית למאבק באנטישמיות".
אבל עובדיה לוסקי לא מסתפקת בצעדים מערכתיים. "צריך ללכת על הפן החיובי - עידוד סובלנות. האתגר להכיר את ישראל - כשהיינו מביאים משלחות של מורים וכשאתה בא ומכיר בפועל, החומות נופלות. השאיפה להחזיר לכאן את המשלחות, חילופי סטודנטים. בפן החינוכי - יש לזה אימפקט אדיר".
למאבק באנטישמיות יש גם נופך אישי עבורה. "דודה של אבא שלי נספתה בצפון יוון. חלק מבני המשפחה הוגלו לטרבלינקה ונרצחו שם. חמישה אחים עלו לארץ ב-1936, והיא נשארה. כשהיו מספרים לי איך הם נשארו, איך לא ברחו, לא הבנתי. היום כאמא, אני מבינה שזה לא קל לעקור".
"להביא גרעיני עולים"
כשהיא מסתכלת קדימה, עובדיה לוסקי רואה אתגרים גדולים אבל גם הזדמנויות. "אני כן רואה את עצמי עדיין פועלת בעולם היהודי והציוני. אני קמה בבוקר בכל יום למלא את השליחות הזו".
היא מאמינה שהמלחמה, על אף האסון שהיא הביאה, גם יצרה תנופה חדשה. "המלחמה החזירה אותנו לאדמה, לשורשיות של העם היהודי ולתקומה של המדינה היהודית".
ומה עם עתיד ההתיישבות בישראל?
"בהיבט הזה אני חושבת שנראה פריחה וצמיחה. למרות ה-7 באוקטובר, קהלים של צעירים ירצו להגיע למרחב הכפרי וגם העירוני בפריפריה. עיר כמו שדרות היא עיר השראה".
והאם זו גם התשובה לאנטישמיות?
"להביא גרעיני עולים ולחזק את ההתיישבות פה. גדלתי בבית מאוד ציוני, בית"רי. אהבת המולדת זה בדם שלנו. בכל תפקיד שאעשה אשאף לחיבור הארץ, לישוב הארץ, לחינוך יהודי, לחיבור למורשת שלנו. אביא את הערכים האלה.
"על השולחן שלי יושבת התוכנית להקים במיידי חמ"ל מיוחד שיהווה תגובה לא משתמעת לשתי פנים לסרטים אנטישמיים ברשת — להגיב במיידי עם העובדות במטרה להילחם במגמה האנטישמית שצומחת ברשתות החברתיות".
