קריסת הציוויליזציה המערבית: מבט מן העתיד // נעמי אורסקיס, אריק מ' קונווי } תרגום: תמר הרמן, יואב יאיר } למדא, האוניברסיטה הפתוחה } 137 עמ'
הספר 'קריסת הציוויליזציה המערבית: מבט מן העתיד', שכתבו לפני יותר מעשור ההיסטוריונים נעמי אורסקיס ואריק מ' קונווי, הוא מסה המשלבת בין מסע אל העבר לבין דיסטופיה עתידית בראי משבר האקלים. אך הקטסטרופה האקלימית על השלכותיה הרבות לא עומדת במרכזו, אלא דווקא "טבע האדם", שהוביל למשבר ערכי ומוסרי – "משבר האדם". הוא מתמקד ב"אינטרסים כלכליים, הכחשה ואדישות" ומראה כיצד למרות שהכל היה צפוי והרשות נתונה הידע לא תורגם ליכולת. לכן אין מתאים ממנו לעסוק בכאן ובעכשיו.
החלק הראשון של הספר סוקר בפשטות ובנגישות את ההיסטוריה של משבר האקלים, וזה לא עניין של מה בכך. הוא נע בין שינויים בשטח ומחקרים מדעיים לבין פוליטיקה של התנגדות או התעלמות; בין הלכה למעשה; ובין קולם של המכחישים הפעילים לאלו הסבילים, כלומר המתכחשים והעומדים מנגד. הוא מתייחס למונחים מדעיים, גופים ואישים מרכזיים בתחום, לקשר ההדדי בין משבר האקלים למשבר מגוון המינים ולמשבר הזיהום וכן לדוגמאות ומספרים שממחישים את שהיה ומרמזים על שיהיה. הספר גם מציג את המורכבות של התחום, אפילו בקרב מומחים, שלא תמיד מצליחים לתפוס את גודל היריעה ולחבר בין כל הקצוות. ובהקשר זה ראוי לציין שגם המחברים, אולי בשל היותם היסטוריונים ולא מומחי אקלים, לא פעם קופצים מנושא לנושא, ממקום למקום ומזמן לזמן, דבר שלא מסייע לקורא להשלים את הפסיפס לכדי תמונה אחת.
חלקו השני נכתב מן הדמיון והבדיון, אבל גם הוא מבוסס ואפילו מתבוסס בהווה. המחברים עוקבים אחרי תרחישים שונים לקריסה הסביבתית הגדולה שעומדת לפתחנו, ואיתה גם קריסה חברתית, כלכלית, פוליטית ודמוגרפית. חבל שהם לא ממחישים את ההשלכות היומיומיות של כל אלו על חיינו, ובמובן מסוים מאפשרים לכולנו להמשיך בפרדיגמת "אחרינו המבול". חבל גם שהם לא מותחים את גבולות הז'אנר ומציגים את מציאות החיים בעוד מאות שנים בצורה חיה יותר.
בהקשר המקומי, נדמה שאין יותר רלוונטי למדינת ישראל של ימינו מספר שנכתב על ידי חוקרים אמריקאים בעבר דרך עיניים של היסטוריונית בדויה מסין בעתיד. מדינת ישראל, שהיא נקודת מוקד (Hot Spot) אקלימית וגם בעלת ברית של גדול מכחישי האקלים, דונלד טראמפ, ניצבת לפני בחירות מכריעות וקיומיות, שמשום מה מתעלמות מסוגיות הרות גורל כמו משבר האקלים ומשבר האדם. זו גם הייתה ההצדקה של מתרגמי הספר, תמר הרמן ויואב יאיר, להוציאו לאור עתה, או כפי שכתבו בפתח הדברים: "בחרנו לתרגם את החיבור הזה כדי לעורר אתכם הקוראים לפעולה".
אם כן, החשיבות הגדולה של הספר בנקודה זו בציר הזמנים ההיסטורי והלאומי שלנו היא בהבחנה ובהבנה שמדינת ישראל, שהייתה במשך שנים מתכחשת אקלים, הופכת לנגד עינינו למכחישת אקלים, חרף ההשפעה של משבר האקלים על הכלכלה ועל הביטחון, על אורחות החיים ועל החיים עצמם. רק לאחרונה החליט המטה לביטחון לאומי להפסיק לעסוק בנושאי אקלים. בד בבד ישראל חברה לארה"ב, לרוסיה ולאיראן והצביעה באו"ם מול רוב מוחץ של 141 מדינות נגד אישור חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק, המבהירה כי ההתמודדות עם משבר האקלים אינה רק יעד פוליטי, אלא גם חובה משפטית מוכרת לפי המשפט הבינלאומי, ושמדינות המתעלמות מהתחייבויות אקלימיות ומצעדים להפחתת פליטות פועלות באופן "בלתי חוקי".
יש סיכון בתרגום של ספר שנכתב בשנת 2014 בין עבר לעתיד, בטח ובטח נוכח קצב ההתרחשויות האקלימיות שמאפשר לבחון אם העתיד כבר התממש בחלקו או שמדובר רק בבדיה. אולם ההחלטה הזו ממחישה גם איך הפער בין העובדות ההיסטוריות לבדיון הדיסטופי הולך ומצטמצם. או כפי שתיארו זאת המחברים: "סופרי מדע בדיוני רוקמים עתיד דמיוני; היסטוריונים מנסים להעיר את העבר לחיים. בסופו של דבר אלה וגם אלה חותרים להווה". •
