שעת השן / מבין שלל המשימות המפוקפקות שגוף האדם מסוגל להכריח את בעליו לבצע, טיפול שיניים בבית חולים באמצע לילה נמצא בוודאי בצמרת האופציות המייסרות. במקום שהמצברים יתמלאו בשינה מתוקה ונחוצה, אתה שוכב בזווית לא נינוחה והפה מתאמץ להישאר פתוח מספיק כדי שאנשים זרים יוכלו להכניס לתוכו מכשירים מסתובבים, רועשים וגם מכאיבים. ולפעמים יש גם דם, והמגע שלו עם בלוטות הטעם מציף את הדחף להגיד "ברוך שלא עשני ערפד" שצריך לשתות את הדבר הזה כדי להמשיך לחיות לנצח, אותו נצח שחולף עד לרגע שבו הכיסא מתיישר והרופא מצווה לשטוף ומעדכן האם ומתי מותר לשתות או לאכול. גם תחושת ההקלה שזה נגמר חולפת כמו תהילת עולם או הקריירה הפוליטית של גלית דיסטל-אטבריאן, עת הרופא מודיע, למרבה הצער, שגם הפגישה הבאה שלכם לא תהיה בשמחות.
אולי הנ"ל או לפחות חלק ממנו עבר גם על ראש הממשלה, שלשכתו הודיעה השבוע על ביקור לילי בבית החולים הדסה לטובת טיפול שיניים, אך יתר הפרטים נותרו חסויים תחת הערפל המוכר והסמיך סביב בריאותו של האדם שבזמנו הפנוי מנהל לפחות שלוש מלחמות ופעם בכמה שבועות גם משפט פלילי אחד. ומכיוון שהרקורד של נתניהו, לשכתו ובתי החולים שבהם טופל לא חצב לעצמו מוניטין בתחום השקיפות והאמינות, ונתניהו עצמו לא נראה כתמול-שלשום כבר תקופה מעט ארוכה יותר מתמול-שלשום, גם טיפול שיניים הופך ל"טיפול שיניים", כך שגם האמפתיה הבסיסית שהחוויה מעוררת הוחלפה בעוד מחול שדים סוער.
ובכלל, שתי דמויות חשובות מאוד לשאלה מי יחיה ומי ימות נמצאות בשלב שהוא מאתגר למדי גם עבור אנשים פחות עסוקים, והעניין הציבורי בכך תופס יותר ויותר מקום: דונלד טראמפ יהיה בקרוב בן 80 ולמזלו אין מולו טראמפ שיתאר את הירידה הברורה בחדותו בכינויים מעליבים ופוגעניים, ונתניהו מתקרב לגיל 77 ונאלץ להוציא תיעוד שלו מרים משקולות ומטפס במדרגות. נדמה שהוא כפסע מסרטון עם איזה גורו כושר שיפסיד לו בתחרות כפיפות בטן ויחלוק איתו ביצה קשה.
האירוניה היא שגם במציאות מהירה מדי ושטחית מאוד יש לא מעט נקודות להרוויח מהיותך זקן השבט - בתנאי שלא עשית הכל כדי לשחק אותה דוריאן גריי. אולי מכיוון שטראמפ ונתניהו התעצבו כמנהיגים מבעד למהפכת הטלוויזיה, הם פשוט לא מוצאים את הקסם בדימוי של "הזקן" וייתכן שהמבנה הנפשי שלהם לא מאפשר זאת. כך או אחרת, מה שמטריד הוא לא מצב החניכיים של נתניהו אלא השאלה האם הוא במצב לספק למדינה את טיפול השורש שהיא זקוקה לו.
הבטחה כבדה / נפתלי בנט, מה יהיה עם הגיוס?
"נגייס את כולם, מי שלא יתגייס לא יקבל שקל, גם ערבים"
ומה עם איראן, לבנון, עזה?
"נחזיר את הביטחון, נכה באויבים, נעמוד על שלנו מול האמריקאים"
מה תיתן תמורת הסדרים מדיניים עם סעודיה, למשל?
"לא נצטרך לתת כלום. הם יבואו אליי ויגידו 'נפתלי, עזוב את הפלסטינים, קח את המפתחות של ריאד'"
הפשיעה במגזר הערבי?
"נרסק, נמעך, נפצפץ, נחזיר את העבריינים לתקופת האבן"
הטרור היהודי?
"ראה תשובתי לשאלה הקודמת, אולי קודם נמעך ואז נפצפץ"
מערכת החינוך?
"נגייס מורים, נעלה שכר, נבנה בתי ספר, נחריש ממתקים"
מאיפה יהיה כסף לכל?
"תמריצים, רפורמות, יעילות, שגשוג, רווחה, עושר, כסף, חגיגה"
מערכת המשפט?
"לא מכיר"
שעות ביקור / בשבוע הבא ייבחר בשעה טובה מבקר מדינה חדש, ומועמד הקואליציה הוא לא אחר מפרקליטם של נתניהו והליכוד, עו"ד מיכאל ראבילו, ולא בכדי: הרי מהם מוסדות המדינה - כלומר הפירורים שנותרו - אם לא בריכה שניתן ואף רצוי להצהיב באמצעות הטלת חימושים מימיים. בהקשר של התפקיד הספציפי יש לציין שהוא מוגן כראוי מפני הדחה שרירותית ובהינף יד (דרוש רוב מינימלי של 90 ח"כים), מתוך תפיסה מקדימה - ונאיבית, מתברר - שלא יעלה לדעת שהמשרה תאויש בידי נציג מובהק של צד פוליטי כזה או אחר. כלומר, אם אכן עו"ד ראבילו יזכה ברוב קולות, גם חילופי שלטון לא יעזרו. מצד שני, ייתכן שאז יתרחש נס רפואי - בקואליציה טוענים שזה בדיוק מה שקרה עם היועצת המשפטית לממשלה - והמוסד יחזור להצמיח את השיניים שהלכו ונשרו לו לאורך השנים. אולי ביקור בהדסה יעזור?
בשלוש מילים / ילדה. בת. תשע.
משפט בשבוע: "אתה יודע שאני ציוני ופטריוט ולא שמאלני" (ח"כ יאיר לפיד מזכיר בפודקאסט של נדב פרי שזה שיורדים עליך כל יום בערוץ 14 לא אומר שאי אפשר להישמע בדיוק כמוהם מדי פעם)
חודש יוני / יוני רכטר קרא לאלבום הג'אז החדש שלו "סגור פתוח סגור" בפראפרזה על יהודה עמיחי ז"ל, אבל הקטעים היפים שהוא מנגן יחד עם הקונטרבסיסט ברק מורי והמתופפת המעולה רוני כספי הם הרבה יותר "פתוח" מאשר "סגור", ובכל מקרה כמאמר השיר, זו אותה האהבה: לג'אז, לחופש שבא איתו ובכלל לחיים.
