כשמאיה סיימה את הסטאז' בבית החולים בילינסון בסוף השנה שעברה, היא לא העלתה על דעתה את האפשרות שחצי שנה לאחר מכן היא תהיה מובטלת, ממתינה לתקן להתמחות או למקום עבודה כרופאה כללית. אחרי הכול, בישראל חסרים רופאים. מחסור חמור. את זה זועקים לא רק הנתונים היבשים שמצביעים על הפיגור שבו מצויה ישראל במספר הרופאים לנפש ביחס למדינות המפותחות החברות ב-OECD. את המחסור הזה חווה היטב כל אזרח ישראלי שנאלץ לקבוע תור לבדיקה ולהמתין חודשים ארוכים. על אחת כמה וכמה אם מדובר ברופא מומחה, או אם הוא מתגורר בפריפריה - כמו מאיה עצמה.
אבל יש עוד פרט חשוב, מאיה, שסיימה את לימודי הרפואה ב-2023 במולדובה ועברה מאז את בחינת הרישוי של משרד הבריאות, היא ד"ר מאיה נג'יב חג' מהיישוב אעבלין שבגליל התחתון. היא ערבייה, וכמוה כ–5,000 רופאות ורופאים מהחברה הערבית, שעברו את בחינת הרישוי הממשלתית ובכל זאת אינם משולבים במסלולי התמחות במערכת הבריאות.
"שליחויות במקום רפואת ילדים"
"אין תקנים", אומרת ד"ר נג'יב חג', שרוצה להתמחות ברפואת ילדים - אחד התחומים המבוקשים. "עד היום לא מצאתי עבודה, לא כרופאה כללית ולא כרופאה מתמחה", ובהיעדר אופק תעסוקתי, היא כבר החלה לחפש מקור הכנסה חלופי, לפחות באופן זמני. "אני עומדת להתחתן בקרוב ולכן התחלתי להשתתף בקורסים בתחום הטיפולים האסתטיים, כמו בוטוקס ופילרים". לדבריה, כמחצית מהמשתתפים בקורס הם רופאים צעירים כמוה, שמחפשים פתרון תעסוקתי. "אם המצב יישאר כפי שהוא היום", היא אומרת בצער, "אשקול ברצינות להגר לאירופה, כדי להתחיל את המסלול הרפואי שעבדתי שנים כדי להגיע אליו".
גם ד"ר עמיר אל-פקיה מירושלים נאלץ למצוא את עצמו מחוץ לתחום הרפואה כדי להתפרנס. הוא למד רפואה בטורקיה, סיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 2023, עבר את מבחן הרישוי בישראל ואפילו ניגש לשתי בחינות הרישוי האמריקאיות, שאותן עבר בהצלחה. את שנת הסטאז' השלים במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא) במרכז הארץ. "מה שראיתי והבנתי במהלך הסטאז' הוא שמספר הרופאים המתמחים הפוטנציאליים גדול בהרבה ממספר תקני ההתמחות הקיימים. כשכבר מתפנה תקן, בדרך כלל ההחלטה לגביו נסגרה הרבה קודם לכן - אם בגלל שהרופא הוכיח את עצמו במהלך הסטאז', ואם בגלל פרוטקציה".
"סיימתי את הסטאז' לפני חצי שנה, ומאז אני מגיש מועמדויות באופן קבוע להתמחויות", אומר ד"ר אל-פקיה, "אבל בכל פעם אני מקבל את אותה תשובה: 'אין תקנים פנויים'. אפילו לא זומנתי פעם אחת לראיון". בינתיים הוא נאלץ להשלים הכנסה כשליח ובלית ברירה שוקל להגר. "הגירה מבחינתי היא האופציה האחרונה. הייתי מעדיף להשתמש בידע הרפואי שרכשתי כדי לשרת את בני החברה שלי. אבל אני נשוי כבר שנה, ואני חייב לחשוב גם על המשפחה שלי - לכן האפשרות להגר עדיין נמצאת על השולחן", הוא מדגיש.
אלפים לא מצליחים להשתלב
את הפער שמתואר כאן מאשרים גם הנתונים הרשמיים של משרד הבריאות: מספר מקבלי הרישיון עלה בכ-48% בתוך ארבע שנים: מ-1,783 בשנת 2020 ל-2,637 בשנת 2024 - אך מספר התקנים הזמינים נמוך משמעותית. בשנת 2024 עמד מספר תקני ההתמחות החדשים בבתי החולים על 1,813 בלבד, לעומת 2,637 רופאות ורופאים חדשים שחיפשו התמחות באותה שנה. במילים אחרות: בשנת 2024 בלבד נותרו 824 רופאות ורופאים חדשים מחוץ למערכת.
על פי המסלול המקצועי, השלב הבא בקריירה של הרופאים הצעירים אמור היה להיות התמחות במסגרת בית חולים או מרכז רפואי מוסמך. בשונה משנת הסטאז', שאותה מחויב משרד הבריאות לספק לכל רופא שעובר את הבחינה, מציאת תקן התמחות מוטלת על הרופא עצמו. ומכאן האבסורד, כפי שמציין פרופ' בשארה בשאראת, רופא ומנהל האגודה לקידום בריאות החברה הערבית: "מצד אחד כולם מדברים על מחסור חמור ברופאים, במיוחד באזורי הפריפריה. מצד שני הממשלה מחליטה לקצר את שעות התורנויות של הרופאים בבתי החולים - מה שמגדיל את הצורך בגיוס רופאים נוספים למערכת כדי להשלים את הפער, ומצד שלישי יש אלפי רופאים צעירים שמחפשים עבודה במערכת הבריאות אך אינם מצליחים להשתלב בה", אומר בשאראת, ומסמן את הנפגעים הישירים - ובראשם הרופאים הצעירים מהחברה הערבית.
"מי שנפגעים במיוחד הם בוגרי האוניברסיטאות בחו"ל שההכרה בהן הופסקה בעקבות המלצות ועדת יציב", מסביר פרופ' בשאראת. הוועדה הוקמה כדי לבחון את איכות ההכשרה של מי שלמדו רפואה בחו”ל, על רקע העלייה החדה במספרם. מסקנותיה הצביעו על פערים משמעותיים ברמת ההכשרה בין מוסדות לימוד שונים, במיוחד בחלק ממדינות מזרח אירופה, והיא המליצה להגביל את ההכרה בתארים ממוסדות שאינם עומדים בסטנדרטים מחמירים. ההמלצות הובילו לשינוי מהותי במדיניות משרד הבריאות, שהחמיר את תנאי הרישוי והקבלה להתמחות.
החסמים והפערים
דוח של מכון המחקר ברוקדייל שפורסם באוקטובר 2024 - והוזמן בידי משרד הבריאות ומומן בסיועו - מצא כי למעלה מ-90% מהרופאים היהודים שלמדו בחו"ל מתחילים התמחות בתוך פחות מחמש שנים, בעוד שבקרב רופאים ערבים השיעור עומד על כ-70% בלבד. בין היתר מסמן הדוח חסמים מבניים, מקצועיים וחברתיים: שליטה פחות טובה בעברית רפואית אצל חלק מבוגרי חו"ל, היכרות מוגבלת עם התרבות הארגונית של בתי החולים בישראל, ולעיתים גם סטיגמה כלפי מוסדות לימוד מסוימים במזרח אירופה בעקבות המלצות ועדת יציב. כך, גם כאשר מדובר ברופאים שקיבלו את רישיון משרד הבריאות, עצם הלימודים במוסדות שסומנו כ"בעייתיים" פוגע בסיכויים שלהם להתקבל להתמחות.
"מאז המלחמה נקלטו יותר מאלף רופאים יהודים עולים חדשים במערכת הבריאות, ביניהם רופאים שלמדו באותן אוניברסיטאות במזרח אירופה, שכיום נטען כי בוגריהן הערבים אינם מתאימים להתמחות", אומרת ד"ר עביר סלימאן עוואודה, רופאה ופעילה בתחום בריאות הציבור והמנכ"לית של הפורום לקידום הבריאות בחברה הערבית. "אם הבעיה באמת נעוצה ברמת ההכשרה או בהיעדר תקנים - איך פתאום נמצאו כל כך הרבה משרות? במקום לדבר כל הזמן על מחסור ברופאים, יש כיום אלפי רופאים ערבים שמוכנים לעבוד, אבל אף אחד לא באמת רוצה להשקיע בשילוב שלהם". המציאות הזו, היא אומרת, "יוצרת אצל רבים תחושה שקיימת מדיניות לא מוצהרת לצמצום שיעור הרופאים הערבים במערכת הבריאות".
מי שלא מתכוון להתייאש הוא ד"ר חאלד שלבי, בן 29 מהיישוב אכסאל הסמוך לנצרת שלמד רפואה ברומניה. "התחלתי סטאז' בבית החולים הלל יפה בחדרה, ותכננתי להתחיל התמחות מיד אחריו", הוא מספר. "החלום שלי היה ועודנו להתמחות בכירורגיה כללית, אבל מהר מאוד התנגשתי במציאות שחווים אלפי רופאים ערבים: אבטלה והיעדר הזדמנויות עבודה", הוא מספר. "הגעתי לבתי חולים מאילת ועד הצפון הרחוק, דפקתי על דלתות של מנהלי מחלקות ושאלתי אם יש אפשרות להתמחות. התשובה הייתה תמיד אותה תשובה: 'אין תקנים פנויים'. אני הרופא הראשון במשפחה שלי, ולצערי אין לי פרוטקציה - בניגוד לחברים שקיבלו תקני התמחות, כי ההורים שלהם רופאים מוכרים שיש להם קשרים". למרות הכול, ד"ר שלבי מדגיש שעזיבת ישראל אינה עומדת על הפרק. "אני מכיר מאות רופאים ערבים במצבי שחושבים להגר, אבל מבחינתי זה לא בא בחשבון". הוא עובד כיום כרופא כללי במכון דיאליזה, אך לדבריו רופא שאינו עושה התמחות "פשוט טוחן מים". "לא אוותר על החלום”.
ממשרד הבריאות נמסר: "במסגרת שיח שמקיים המשרד עם נציגי החברה הערבית והיערכות לפתיחת תוכניות לבוגרי לימודי רפואה בחו"ל, עלה כי חסמים מרכזיים להשתלבות בהתמחות כוללים שליטה בשפה העברית, ובפרט בשפה הרפואית, וכן היכרות מוגבלת עם מערכת הבריאות הישראלית ובתי החולים, לעומת בוגרים הלומדים בארץ. בימים אלו נבחנת הרחבת התוכניות ופיתוח מסלולים נוספים, ופרטים יפורסמו עם סיום גיבושן”. באשר למספר הרופאים שאינם מתמחים נמסר: "על פי נתוני 2024, ישנם כ-9,558 רופאים שאינם מומחים ואינם מתמחים, מחציתם מהחברה הערבית ומחציתם מהחברה היהודית. אין בידי משרד הבריאות נתון מדויק על מספר תקני ההתמחות הפנויים, שכן פתיחה והתפנות של תקנים תלויים במועדי סיום ותחילת התמחות ומשתנים בין בתי החולים. הוועדה המייעצת לתכנון כוח אדם ברפואה נמצאת בימים אלה בשלבי סיום".
נביל ארמלי הוא העורך הראשי של אתר וסלא (פורטל כלכלה ועסקים בערבית). יחיא אמל ג'בארין הוא עיתונאי באתר וסלא. הכתבה מתפרסמת בשיתוף עם גוף התחקירים שומרים.
