קול זעקת אחינו. בכל ביקור בעוטף, בשדה הקטל של הנובה, במתחם המכוניות השרופות בשדות תקומה, שכל אחת מהן מספרת סיפור מכמיר לב, בכל האזנה לשורדי היום הנורא ברעים או בנתיב העשרה או בכל מקום אחר – נשמע קול זעקת דמי אחינו מן האדמה. אינני יודע אם שרי הממשלה מבקרים שם, אך גם אם החללים אין בכוחם לדבר עוד, פניהם ניבטים מן התמונות והמיצגים של אמיר חודורוב ואחרים, וכאילו זקורות אצבעותיהם כלפי הממשלה - המונעת בתירוצים את חקירת האירועים שגבו את חייהם. בפוליטיקה הישראלית הירודה אולי הכל יתכן, אך דמם של קורבנות 7 באוקטובר ימשיך לרתוח וקולו לא ידום עד שיבוא יום טוב יותר של חקירה, בלא שאביע דעה על משקלי האחריות. "אנכי אערבנו מידי תבקשנו". ומילה טובה לתושבים: ניכרים כיום מאמץ לקימום יישובים בעוטף ופריחה בעזרת המינהלת הממשלתית – כן ירבו. הם הציונות במיטבה. הדגל הרם המיוחד במינו המתנוסס בנתיב העשרה מעיד על כך.
על הדלפות. הדלפת פגישתו ה"חשאית" של ראש הממשלה עם מנהיג האמירויות הזכירה לי הדלפה נושנה. ב-3 בנובמבר 1993 נסעו לעמאן שמעון פרס, שהיה נחוש – רוכב על גל אוסלו – להיכנס גם לניהול המשא והמתן עם ירדן. היתה זו פגישה חשאית עם המלך חוסין. בשובו ארצה התראיין פרס לטלויזיה ובשולי הראיון אמר לכתבים, "זכרו את ה-3 בנובמבר". ההדלפה הזאת גרמה לכך שהירדנים כמעט "ניתקו מגע" מפרס, למגינת ליבו ובלא צער רב אצל רבין, ואת המשא ומתן לשלום ניהל רבין (גילוי נאות – הייתי ראש משלחתנו). לפעמים כותרת לטווח קצר נושאת נזק לטווח ארוך, ללא צורך.
על לבנון. באקראי נפלה לידי הודעת הממשלה מ-18.7.93 בעקבות ישיבתה בו ביום (הייתי מזכיר הממשלה וניסחתי): "הממשלה קיימה דיון בנעשה בגבול לבנון. בסיכום הדיון רשמה הממשלה את הודעת ראש הממשלה ושר הביטחון (יצחק רבין) כלהלן: צה"ל ערוך בכוחות מוגברים להגנת יישובי ותושבי הצפון, צה"ל יפעל כנגד הפוגעים בכוחותינו באזור הביטחון. זאת בנוסף לפעילות כוחות צבא דרום לבנון". חלפו 33 שנה, אמנם כבר אין צד"ל, אך עולם כמנהגו העצוב נוהג. כזכור, עשר שנים קודם היה גם הסכם עם לבנון (17.5.83) שלא המריא. אני מקווה שנלמדים לקחים מכל זה, אך משוכנעני שניתן, ואף חיוני, שכציבור, (ובוודאי תושבי הצפון) נדע את האמת בלי כחל ושרק, כדי שגם בעוד 33 שנה תביט ישראל אחורה בבטחה. ובינתיים – שיקום הצפון במהרה!
בפוליטיקה הישראלית הירודה אולי הכל יתכן, אך הדם של קורבנות 7 באוקטובר ימשיך לרתוח וקולו לא ידום עד שיבוא יום טוב יותר של חקירה
שוב על מערכת המשפט. יידע הציבור, שאנו עומדים בפתחו של עידן של סכנה מוחשית לפוליטיזציה עצומה של מינוי השופטים במסווה של "השתתפות הציבור", כי זו משמעותו הפשוטה של המבנה החדש של הוועדה לבחירת שופטים. ממעורבות לא מעטה של המערכת הפוליטית גם בשיטה הקיימת, אנו עוברים לדומיננטיות של הפוליטיקאים. חישבו על האמון בשופטים שימונו בין קואליציה לאופוזיציה במציאות הישראלית. ופיצול הייעוץ המשפטי, בוודאי בדרך שהוא נעשה במקום מינוי ועדה מקצועית לבחון אותו - משמעו מתן הכשר להפקרות, לא פחות. ודברים נאמרים בכאב ומניסיון רב בכל אלה. ראו הוזהרנו.
אסון מירון. במארס 2024 הגישה ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון, שארע ב-2021, את מסקנותיה. הוועדה המליצה ליועצת המשפטית להידרש לשאלת חידוש החקירה הפלילית. מאז הוגשו מספר עתירות שקראו לנקיטת צעדי חקירה פלילית, אחת מהן תלויה ועומדת. לא אביע דעה על תוכנה הספציפי של העתירה, אך כידוע עדויות בוועדות חקירה אינן משמשות ראיה במשפט פלילי, לכך נחוצה חקירה פלילית. הזמן החולף גם אינו מסייע לחקירות ראויות. הוא גם אינו משתיק את קול דמם של 45 ההרוגים ואת כאבם של הנפצעים הרבים.
