להיות "הבן של" בספורט נשמע טוב על הנייר: הדלתות נפתחות מוקדם, המאמנים מסתקרנים, האוהדים מחפשים את הגנים והשם על הגב כבר עושה חצי עבודה. אבל מהר מאוד המתנה הזאת יכולה להפוך למשקולת. כל פעולה נמדדת מול אבא, כל החמצה הופכת להוכחה שאתה לא מספיק טוב, וכל קרדיט בהרכב נתפס כפרוטקציה. רוב הבנים הממשיכים לא עומדים בלחץ, כמו קנדל רוי מ"היורשים" עם נעלי פקקים. אחרי שער הניצחון האדיר שלו בגמר הגביע, רוי רביבו הוכיח שאפשר גם אחרת.
גיורא שפיגל | השיג הכל
1. אליעזר שפיגל היה אגדה במכבי פ”ת, אבל גיורא כבר הפך למאסטרו של הכדורגל הישראלי כולו. ארבע אליפויות וארבעה גביעי מדינה עם מכבי ת”א, שלושער בלתי נשכח ב-0:5 בדרבי, ומעל הכול: חלק מצמד ה"שינים", יחד עם מרדכי שפיגלר, שהוביל את ישראל למונדיאל היחיד בתולדותיה. לזה צריך להוסיף קריירת אימון מפוארת, כולל מכבי חיפה הגדולה של 1994. אחד הבודדים שהיו אגדה גם כשחקן וגם כאיש מקצוע. פשוט השיג הכל.
מאור בוזגלו | אכן ענק
2. השם הראשון שעולה כשמדברים על משפחה בכדורגל הישראלי. יעקב בוזגלו, שלקח את המושג “מעורבות הורית” לאקסטרים, היה שחקן טוב בעצמו, עם קריירה יפה בליגה והופעה אחת בנבחרת. הוא היה בטוח שמאור יהיה אגדה, ובמידה מסוימת צדק. בשיאו, בוזגלו ג’וניור היה אולי השחקן הכי טוב בליגת העל: טכניקה, בעיטה, חוצפה חיובית וביטחון של כוכב. הפציעות עצרו אותו, אבא לפעמים הפריע, אבל הילד היה ענק.
רוי רביבו | שמאלית של אבא
3. חיים רביבו רצה שרוי יהיה מגן שמאלי כדי להרחיק אותו מההשוואות, אבל מה לעשות: כשילד עם רגל שמאל כזאת פורץ מהאגף, קשה לא לדמיין את החולצה התכולה של סלטה ויגו. השער בגמר הגביע נראה כמו רגע שנשלף מהקלטת של אבא: השתחררות, בעיטה, שמאל, רשת. רביבו עוד בתחילת הדרך, אבל כבר הוכיח שיש לו אופי גדול ורגעים גדולים. ואם זה לא מסדר חוזה באירופה, מה כן?
תמיר כהן | אנדרייטד
4. אבי כהן הוא מיתולוגיה: מכבי ת”א, ליברפול, נבחרת ישראל, סמל אמיתי. להיכנס לנעליים כאלה זה כמעט בלתי אפשרי, אבל בנו תמיר כהן בנה לעצמו קריירה שאולי לא קיבלה מספיק כבוד בזמן אמת. קשר אחורי, תפקיד שלא תמיד מצטלם טוב, שהצליח להפוך לשחקן הרכב בפרמייר-ליג בבולטון. בתקופה שבה היו לישראל לא מעט לגיונרים טובים, הוא קצת נבלע ברקע. ממרחק הזמן, הקריירה שלו נראית הרבה יותר מרשימה.
חנן ממן | חצה את הכביש
5. ברוך ממן הוא אגדת מכבי חיפה, אחד האנשים שהעירו את המועדון לחיים בשנות ה-80. חנן גדל דווקא בצד האדום של חיפה, ובהתחלה הקריירה שלו נראתה כמו הבטחה שמחפשת מקום לנחות. ואז הגיעה עונת 2017/18, שבה הפך למנהיג של הפועל חיפה, עבר בינואר להפועל באר-שבע, לקח איתה אליפות וזכה בצדק בתואר שחקן העונה. בשיאו הוא היה קוסם, פליימייקר בטעם של פעם.
