מקצועיות נטו / משה מרקוס
הרבה דמעות של השתתפות בצער נשפכו השבוע על ה"זובור" כביכול שהעבירה הנהלת מכבי חיפה את ברק בכר. הרבה פרשנים נזעמים נזעקו להגן על כבודו האבוד של המאמן, שנאלץ שומו שמיים לקיים שיחה עם המנהל המקצועי ליאור רפאלוב לגבי חלוקת הסמכויות ביניהם ואפילו היה צריך לשם כך, לפי הפרסומים, לשים פעמיו למסעדת בשרים בנווה צדק. לאן עוד אפשר להוביל את החרפה? מה יהיה השלב הבא במצעד הבושה שמעביר יעקב שחר את אחד המאמנים המעוטרים ביותר בכדורגל הישראלי?
די, מספיק עם הריגשי הזה. הכדורגל המקצועי שינה פאזה, ולא יעזרו כל מאמני העבר שהפכו לפרשנים ומכריזים שאצלם זה לא היה יכול לקרות ושהם כבר מזמן היו מניחים את המפתחות ועוברים ליעד הבא. אני לא זוכר שפעם היו גלי התפטרויות של מאמנים שהרגישו שנרמס כבודם ושהם לא מסוגלים להמשיך ככה. איך אמר אורי זוהר ב"שיר הפטנטים" למילותיו של חיים חפר: "זה עסק יסודי, מספיק עם סנטימנטים. הראש היהודי ממציא לנו פטנטים". אחד הפטנטים, שהגיע דווקא מהעולם הגדול, הוא ניהול מקצועי, שכולל חלוקת סמכויות בין בעלי התפקידים. נגמרו הימים שמאמן היה מחתים את השחקנים, מעביר את אימוני הכושר, מפזר קונוסים על הדשא, מוכר כרטיסים בקופה ולקינוח עוזר לאפסנאי (סליחה, איש המשק) לקפל את הכביסה.
רבים מאלה שדואגים כעת לכבודו של בכר היו גם אלה שטענו קודם לכן שלא מגיע לו לקבל עוד עונה במכבי חיפה אחרי הכישלון של העונה הנוכחית. אז קודם כל, הקלישאה החבוטה טוענת שאין מגיע בכדורגל, ולפעמים גם קלישאות חבוטות פוגעות במטרה. שנית, כאשר מועדון כדורגל (וספורט בכלל) בוחר את המאמן שלו הוא צריך לבחון קודם כל מי הכי מתאים לו לעונות הקרובות, ולא להעניש או לתת פרס על ביצועי העונות הקודמות. יכול להיות מאמן שעשה עונה מצוינת, אבל במועדון חושבים שהוא מיצה את עצמו ולכן עליו לפנות את מקומו למרות ש"מגיע" לו להמשיך. ויש את המקרים שמועדונים חושבים שהמאמן המתאים להם ביותר לעונה הקרובה הוא זה שלא הצליח בעונה הקודמת, אבל למד את הלקחים לקראת העתיד.
במכבי חיפה חושבים שבכר הוא האופציה הטובה ביותר שלהם לקראת העונה הבאה, וגם בכר חושב שמכבי חיפה היא כרגע הקבוצה המתאימה לו ביותר. בשני המקרים צריך לשאול: ומה האלטרנטיבה?
זובור פומבי / זאב אברהמי
חראם על ברק בכר. נסע לבלגרד כדי לעשות מה שעושים כשבאים לבלגרד עבור כדורגל: חיפש מקפצה, פלטפורמה בינלאומית שתאפשר לו פריצה לבמות יותר גדולות של הכדורגל האירופאי. לרוע מזלו של בכר, במקום לנתר, הוא איבד בבלגרד את המוג'ו. מאז הוא עסוק בפינג פונג פיטורים ומינויים בפ.צ מכבי חיפה.
ובכל זאת, לבכר שמורות מניות רבות בכדורגל הישראלי. הוא שם מועדון מקו הגבול על המפה המרכזית, והוא הזיז את המפה לבאר-שבע אחרי 40 שנה במדבר. ואפילו בחיפה, מועדון עתיר אליפויות וגביעים, הוא החזיר את האליפות אחרי עשור של יובש. שלא לדבר על זה שהוא נתן לחיפה, עיר עם רגשי נחיתות כבדים מול תל אביב, ניחוח אירופאי של כמה חודשים, כולל ניצחון על יובנטוס. בכר, בטח במכבי חיפה, הרוויח את ליטרת הכבוד שלו.
הנה כמה כותרות מהיממה האחרונה: "הנזק כבר נעשה, בכר לא יכול לאמן במכבי חיפה יותר", "אם היום תצא הודעה שברק בכר ממשיך אהיה הרבה מעבר למופתע. אני מעריך שזאת פגישת פרידה", "ליאור רפאלוב, המנהל המקצועי החדש, הציג בפני בכר את תוכנית העבודה שלו לעונה הקרובה. רפאלוב הבהיר למאמן כי הוא מעוניין לעבוד איתו בשיתוף פעולה מלא. במסגרת השיחות, רפאלוב גם הבהיר כי הוא מתכוון לבנות יחד עם בכר את הצוות המקצועי החדש שילווה אותו בעונה הבאה. בין היתר מדובר במינוי עוזר מאמן חדש, מאמן כושר חדש ואיש צוות נוסף. על פי התוכנית המסתמנת, רפאלוב יהיה זה שיביא את המועמדים, כאשר ההחלטות הסופיות יתקבלו יחד עם בכר בניסיון לייצר צוות מקצועי מוסכם". בסוף בכר נשאר בתפקיד, אבל הסמכויות שלו קוצצו והשכר שלו קוצץ גם הוא ב-25 אחוז. על הדרך הוא עבר זובור ציבורי.
יעקב שחר, הבעלים של מכבי חיפה, תמיד הסתובב בשכונת הכדורגל הישראלית, כמו טווס גאה, לא שייך. הוא היה נושא דגל התרבותיות בספורט. מכופתר. מה לו ולכל הסחלה הזה. אבל בדיוק כמו בפעמים קודמות, גם הפעם הסחלה אילף את שחר במקום להפך. שחר היה יכול לסיים את הפארסה הזו בצורה הרבה יותר תרבותית, בלי להתעמר בברק. ברק נתן לו מספיק.
אבל האשמה לא נעוצה רק בשחר, אלא גם בבכר. הוא לא חייב להישאר במקום שרומז לו בכל כך מובנים שהוא לא רצוי אצלו. לברק בכר מגיע הרבה יותר לעצמו מעצמו.
