"אנחנו לא חיים במערב אירופה ולא בצפון אמריקה, זו באמת סביבה קשה, זו באמת וילה בג'ונגל, ומסביבנו יש גם כוחות עוינים". זה היה מטבע הלשון של אהוד ברק וזו הייתה תפיסת הביטחון של ישראל למעלה מ-20 שנה: אנחנו נגן על הווילה, נעצום עיניים מהג'ונגל, ונבנה חומות גבוהות ונצורות. התפיסה הזו התנפצה לנו בפנים ב-7 באוקטובר, ונדמה שמאז אנחנו בונים תעלות רחבות מסביב לווילה. זה טוב יותר ממה שהיה, וזה עדיין ממש לא מה שנדרש.
הכיבוש של מוצב הבופור הוא הישג טקטי משמעותי, משום שהוא משקף יכולת של צה"ל לפעול בעומק שטח מורכב, להשתלט על נקודות שליטה אסטרטגיות, ולפגוע בתשתיות ובמערכי הפעולה של חיזבאללה. הישגים כאלה חשובים מאוד במלחמה, משום שהם מצטברים לשחיקה צבאית של היריב, משפרים את העמדות שלנו ומשפיעים על חופש הפעולה שלנו לאורך זמן.
אבל במקביל אי-אפשר להתעלם מהמחיר שמשלמת ישראל, למשל באירועי רחפני הנפץ של חיזבאללה שפוגעים בכוחות ובאזרחים ומייצרים תחושת חדירות מתמשכת. הסיקור התקשורתי בישראל מתמקד באופן טבעי בנופלים ובפצועים הישראלים, אך כדי להבין את תמונת המלחמה במלואה צריך להסתכל גם על מה שקורה בצד השני: היקף הפגיעה באנשי חיזבאללה, בתשתיות, במערכי האש וביכולת הארגון להמשיך לנהל לחימה סדירה.
ובכל זאת, גם השילוב בין הישגים טקטיים למחירים כבדים עדיין לא מספק תשובה לשאלה מי ניצח. ההכרעה האמיתית תימדד רק אחרי הקרבות, בשאלה אם חיזבאללה יצליח לשקם את כוחו במהירות, אם תושבי הצפון יוכלו לחזור לבתיהם בביטחון, ואם נוצרה מציאות אסטרטגית חדשה שמרחיקה את האיום, משפרת את מצבנו האזורי ולא רק דוחה אותו זמנית.
את תוצאות המלחמה הזו בלבנון, שתחילתה ב"שאגת הארי" ועדיין אין לה שם רשמי, נכון למדוד לא רק בשריקת הסיום — שעל מועדו עשויים להשפיע גם העמדה האמריקאית והקו המדיני שיתייצב סביבו נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ — אלא בעיקר בקו שבו יתייצבו הכוחות בשטח, ובמדיניות האש שתיקבע לאחר מכן.
במבצע "חיצי הצפון", שנחשב מוצלח יחסית, הושגו שני הישגים מרכזיים: החזקת שטחים מעבר לגדר בחמש נקודות – לראשונה מאז הנסיגה חסרת האחריות שהוביל אהוד ברק בשנת 2000 – וקיום תקיפות יומיות נגד חיזבאללה תוך שמירה על יוזמה מבצעית ישראלית. במהלך 69 ימי לחימה סוכלה למעשה תוכנית הפלישה של כוח רדואן, נפגעו תשתיות משמעותיות של הארגון, ונהרגו אלפי פעילים, בהם גם מפקדים בכירים. מבחינת ישראל, מדובר בשחיקה מצטברת של יכולות האויב ובפגיעה בתחושת ההרתעה שלו.
עם זאת, הלחימה גבתה גם מחיר כבד: 53 לוחמים נפלו, חלקם מירי רקטי וחלקם כתוצאה מפגיעות רחפני נפץ, שהפכו לאחד האיומים המשמעותיים בזירה. גם ב"שאגת הארי" נמשך דפוס זה, כאשר רחפנים ממשיכים לייצר פגיעות בכוחות המתמרנים ולהדגיש את מגבלות ההגנה האווירית מול איום זול, מדויק ונפוץ יחסית.
המשתנה המרכזי שמבדיל בין שני שלבי הלחימה הוא הקשר ההולך ומתהדק בין הזירה הלבנונית לזירה האיראנית. אם בעבר נשמר בידול יחסי, הרי שכעת ניכרת פעולה מתואמת יותר, הן ברמה האסטרטגית והן ברמת ניהול האש. בישראל מזהים מעורבות גוברת של גורמים איראניים, לצד ניסיון להשפיע על קצב הלחימה ועל דפוסי ההסלמה.
לכן, אחד היעדים המרכזיים של ישראל הוא ניסיון לייצר מחדש הפרדה בין הזירות ולהגביר לחץ ישיר על חיזבאללה. למרות מסרי התעמולה וההצהרות הפומביות, ההערכה בישראל היא כי הארגון מצוי באחת התקופות הקשות בתולדותיו, גם מבחינה צבאית וגם מבחינה פנימית בתוך לבנון. במקביל, בחיזבאללה מבינים שעתידם מושפע גם מהתפתחויות מדיניות רחבות יותר, בעיקר סביב המגעים בין ארצות-הברית לאיראן. מצב זה מייצר חוסר יציבות בתפיסת ההפעלה של הארגון ומקשה עליו לנהל אסטרטגיה ארוכת טווח עקבית.
בישראל מבהירים כי מטרת הלחימה נותרה הגנה על תושבי הצפון ומניעת חזרה לדפוסי ההרתעה הישנים. בהתאם לכך צה"ל פועל לפגוע בכל ניסיון שיקום של חיזבאללה באמצעות הרחבת אזורי פעילות, חיסול מפקדי שטח ותקיפות עומק כאשר מתאפשרת הזדמנות מבצעית. במערכת הביטחון מייחסים חשיבות גם לשליטה ברכס הבופור כחלק מהמאמץ הכולל לשיפור השליטה המבצעית והמודיעינית במרחב דרום לבנון ולהרחקת האיום הישיר מיישובי הצפון.
בסיכומו של דבר, האירוע שבו נפל בשבת בלילה סמ"ר מיכאל טיוקין ז"ל מפגיעת רחפן נפץ, ממחיש את הפער המרכזי של המערכה: גם כאשר מושגים הישגים טקטיים משמעותיים, חיזבאללה עדיין מצליח לייצר פגיעות נקודתיות ולגבות מחיר. לכן, ההכרעה האמיתית במערכה הזו תימדד רק ביום שאחרי ולא בזמן הלחימה עצמה.
ומכאן, כדי לנצח לא רק בונים חומות לווילה וגם לא מסתפקים בהקפתה בתעלות. צריך להסתובב בתוך הג'ונגל באופן קבוע, לפעול בתוכו באופן משתנה, ולהיות בקשר עם כלל השחקנים החיים בו ובכל נקודה. כאשר בונים וילה פוגשים את הבוץ הלבנוני. כאשר מבינים שהוא מרחב פעולה אסטרטגי, אופרטיבי וטקטי, נערכים לפעול בו לאורך זמן ובדרכים שונות.
