אמא, אבא, יש לי משהו לספר לכם: אביב גפן ורותם סלע התווכחו ביניהם אם אתם בכלל הורים טובים, כי אביב שם את הילדים שלו הרבה לפניו ונותן להם הכל – כולל מטפלת לילה! – ורותם סלע שמה את הילדים שלה הרבה לפניה, אבל נותנת לעצמה הכל – כולל מטפלת יום ולילה לילדים! – וכולנו נדרשים לקחת צד. זה, כמובן, מסוג האירועים המלאכותיים והספק-מתוסרטים (איכשהו, לך תדע איך, השניים המשיכו להתכתש בווטסאפ גם "אחרי השידור" ואיכשהו, לך תדע איך, גם זה פורסם) שלכאורה מחייבים נקיטת עמדה נחרצת.
העניין הוא שאין מה לחרוץ. שניהם צודקים כי גפן ("יש המון הורים שאני קורא להם פושעים כי הם עדיין במקום הראשון") וסלע ("למה אתה לא יכול להיות גם בשביל עצמך וגם בשביל הילדים?") יכולים להיות, באותה מידה, אותו בן אדם. שניהם חברים ותיקים בליגת-העל של הסלבס, עשירים ופריבילגים מספיק כדי להיות הורים בדיוק במידה שנוחה להם, ושניהם עושים בדיוק את זה באמצעות אאוטסורסינג – מטפלות, בייביסיטריות, אחיות לילה – שעבור לא מעט ישראלים קשי-יום יותר אינו בסל האפשרויות בכלל. אבל הילדים של שניהם (כמקובל תחת שמות הו-כה-בינלאומיים כמו מוּן שלו ואַן, שלה) אינם חסרים ולא יחסרו דבר, וגם ההורים – והקריירות הקדושות שלהם – לא יחסירו דבר.
הדיון הזה, בין שני בוגרי מגדלי יוקרה תל-אביביים, רק מתחזה לוויכוח, כשהורות טובה או פחות נמדדת בניואנסים דקים בהרבה: אם אתם קוראים לילדים שלכם "אבא" או "נסיך" או "חיים שלי בלב" ומרעיפים עליהם הכל-כל-הזמן אבל נעדרים בדיוק ברגעים שבהם הם באמת צריכים שתראו אותם ולא רק תפלטו "איזה יופי, חמוד" חמקני; או אם אתם מוכרים לעצמכם שהם יהיו מאושרים אם רק יראו אתכם מאושרים, והאושר שלכם תלוי כולו בשבוע הנוסף הזה בחו"ל; ואם קיומכם היומיומי מותנה בצוות ביוטי צמוד או בתחזוקה שוטפת של הכרה תקשורתית, אתם כנראה רחוקים מלהיות הורים מושלמים.
לא שמישהו מאיתנו כזה; סלחנות עצמית מופלגת לצד התמסרות שלמה ככל האפשר לילדים וצורכיהם הם שני הקצוות שהורות מיטיבה מצליחה לאחוז בהם. אבל באמת שגפן וגם סלע הם המנטורים האחרונים שתרצו בנושא; ההורות של שניהם, אי שם בלה-לה-לנד, אינה טובה או רעה: כמו כל דבר אחר בחייהם, היא קודם כל אייטם.
