פסטיבל 'אינדי דזרט' בכפר אלדד הוא פנינה תרבותית. דתיים, דתל"שים והיפּים מתקבצים שם, בנוף המרשים הצופה על מדבר יהודה, כדי להאזין למוזיקאים מהשורה הראשונה ולגלות קולות מוכשרים מסצנת האינדי. בשנה שעברה ראיתי שם אנשים מתנדנדים בהופעה של היהודים – הלהקה, לא הדת – כמו בתפילה. זה אירוע שאין בו גרם של שנאה או אלימות; נטו אהבה למוזיקה, לאנשים ולארץ.
לכן היה מאכזב כל כך להיתקל בגינויים משמאל כלפי משתתפי הפסטיבל, לרבות הכתרתו של ברי סחרוף כ"איש ימין קיצוני" (!) ושאר האמנים כ"תומכים פורמלית בפוגרומים". נותר רק לדמיין מה היה קורה למי שהיה מעז לטעון שהופעה ברהט, שם שיעור הפשיעה גבוה יותר מאשר בגוש עציון, היא "תמיכה בפועל באלימות הבדואית": הוא היה מוקע כגזען – ובצדק – מהר יותר מהזמן שלקח לכם לשנן את 'כמה יוסי'.
נכון, מאז 7 באוקטובר חלה החמרה בתופעת הטרור היהודי והאלימות כלפי פלסטינים ביו"ש. אולם מי שמקשר בין מופע מוזיקלי באזור לתמיכה באלימות אנרכיסטית נגד פלסטינים אקראיים יוצא מנקודת הנחה שכל המתיישבים (או אפילו רובם) תומכים באלימות. זה מעניין, כי כשבגבעות מגדירים כל פלסטיני כ"תומך טרור" ולכן כאויב שאין מניעה לפגוע בו, הזעקה משמאל נשמעת עד קצה הארץ.
גם בפועל, רק לפני מספר שבועות קיים הארגון "בעד התיישבות – נגד אלימות" כנס בגוש עציון, שאליו הוזמן גם מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט. כמו כן, אישים בולטים בציונות הדתית, כמו הרב יעקב מדן, הרב יעקב אריאל והרב אליקים לבנון, השמיעו קול נגד התופעה. תושבים רבים, ודאי בגוש עציון, חושבים שההתנכלויות לפלסטינים הן עוול מוסרי שגם מאיים על עתיד ההתיישבות.
מעבר לזה, נדמה שהזעם כלפי אמנים שמנרמלים את ההתיישבות היהודית ביו"ש נובע מהתפיסה המוטעית שרואה בהתיישבות הזו את המכשול העיקרי לשלום. קצת הזוי שבשנת 2026 עדיין צריך להסביר שטרוריסטים פלסטינים לא רוצים לראות יהודים חוגגים בפסטיבל מוזיקה גם אם הוא קורה בתוך תחומי הקו הירוק. קצת הזוי שצריך עדיין להזכיר שבעיניהם כולנו "מתנחלים", מעצם היותנו ישראלים. נכון שהשיקולים הביטחוניים הולידו מציאות שאינה אידיאלית ביהודה ושומרון, ונכון שיש פשיעה לאומנית שצריך להיאבק בה, אבל הניסיון לצבוע את כל מפעל ההתיישבות בצבע אחד חוטא לאמת (ומאוד לא רוקנרול).
