יוני רכטר תמיד עשה ג'אז, ולא רק ב"ממש עכשיו – מנגנים יוני רכטר", האלבום המומלץ והנשכח שלו מ-1991. לאורך השנים, הלחנים המורכבים שכתב, החופש שאיפשר לנגנים שהשתתפו באלבומיו "הרגילים" והעובדה שרובם הציעו גם קטעים אינסטרומנטליים לצד השירים שהגיעו לרדיו, שבו והדגישו היכן נמצאים הלב ומקורות ההשראה שלו.
הרומן הארוך שרכטר מנהל עם הג'אז זוכה כעת להדהוד נוסף ויפה באלבומו החדש "סגור פתוח סגור", הכולל, לצד עיבוד מחודש ל"מה עושות האיילות בלילות" הפותח, גם דואט עם הסקסופוניסט אלי דג'יברי (שגם שר) ל"זו אותה האהבה", המגיע לקראת הסוף. שני הקטעים האלו, שהפכו כאן למיני-אודיסאות מוזיקליות, לקוחים מ"זו אותה האהבה", האלבום הראשון שרכטר יצר עם אריק איינשטיין לפני 50 שנה, לצד חברותו בכוורת. ונדמה שזה לא במקרה.
עוד התכתבות מחודשת עם קטלוג העבר הרכטרי תמצאו ב"שרשרת בלוזית" המחבר פיסות משלושה שירים ישנים שלו. גם "בתנועה מתמדת" ו"קטע נושן" מציעים למעשה מבט מרענן על רצועות שהולחנו ובוצעו לפני כמה עשורים טובים.
בעוד שב"ממש עכשיו" רכטר משך לג'אז חשמלי יותר (עם השפעות של סטילי דן, כמובן), כאן המצע הוא אקוסטי ברובו. הטריו הנפלא המוביל את האלבום כולל, לצד רכטר, את נגן הקונטרבס ברק מורי והמתופפת רוני כספי, המנהלים ביניהם תלת-שיח עשיר ומענג, למשל ב"יום אחד יום ראשון". אגף האורחים כולל, לצד דג'יברי, את ניצן בר בגיטרה ואת עידו זלזניק בקלידים. ומי שחושש מכך שזהו אלבום ג'אז, יכול להירגע. זה בדיוק אותו רכטר מוכר ונהדר, רק עם פחות מילים.
