סלוגן מיתולוגי בפרסומת לשקדי מרק קבע ש"לפעמים המרק הוא רק תירוץ". על השולחן במסעדה שאירחה את עמרי אסנהיים עם נפתלי בנט לא הונחה קערה מהבילה, אבל תירוצים היו שם למכביר: ברוסקטות, סלט, גוש גבינה מוקף עגבניות. מלבד התפעלות מהשירות הצבאי של המלצרית וחרדת הקלוריות של בנט, אין שום חשיבות לסיטואציה: בנט אפילו לא אחז בסכין ומזלג וגם לא ניסה להעביר פואנטה תוך מאמץ להימנע מכתמים של שמן זית, אבל העיקר שיש גימיק לבסס עליו תוכניות ראיונות.
אלא שגם כסתם שיחה בין מראיין ותיק ומיומן לראש ממשלה לשעבר ואולי לעתיד, פרק הבכורה של "אסנהיים" לא סיפק סעודת מלכים. אמנם לאחרונה בנט יותר נגיש לתקשורת הישראלית (בוודאי יותר מראש הממשלה, שאולי דווקא יסכים להופיע בתוכנית שבה "התשובות עליך, החשבון עלינו"), אבל זה בהחלט עדיין לא השלב לנהל איתו ריאיון של 40 דקות נטו מתוכן הוקדשו כ-90 אחוז לביוגרפיה והתנהלות פוליטית (נתניהו, סילמן, שיקלי, איזנקוט וכו'), לעומת בירור מעמיק ונוקב של עמדות בסוגיות המפתח.
מילא, אם היו נחשפים בהיבט הזה חידושים מרעישים: קשה להבין אם המבט ההמום של אסנהיים כשהוא מאזין לבנט משחזר את איום ה"אני אשלח עליך את צבא הכטב"מים שלי" של נתניהו נובע מעבודת ארכיון לקויה או תצוגת משחק לא משכנעת. מאידך, הסיבה בגינה בנט הוריד את הכיפה התגלתה לא רק כאנקדוטה מוצלחת לפרומו: הוא רצה לצבור ניסיון עם נשים, והנה תראו איזה יכולות הוא פיתח בתחום הדייטינג.
גם כשאסנהיים כן הציף נושאים עקרוניים, כגון היכן בנט חש אחריות למחדל 7 באוקטובר, הוא אפשר לו לצאת בזול עם התמקדות בכסף הקטארי ולא בקונספציה כולה, שנעזרה בחמאס על מנת לדחוק את הרשות הפלסטינית. בעניין אחר שעלה, מערכת המשפט, בנט טוען שהוא ואיילת שקד (שנשמע שהם "חברים" כרגע בערך כמו שג'ואי וצ'נדלר היו "חברים" מחוץ לסדרה) רצו "רפורמה" והממשלה הנוכחית רוצה "אנרכיה". בהינתן שהסיפור הזה רק פירק מדינה לרסיסים, לא ברור מה יותר דחוף מאשר לשאול באיזה מסעיפי ה"רפורמה" הוא עדיין דבק ובאיזה לא.
באותו מקטע של השיחה, בנט הצהיר שהוא "לא מבין למה חצי מהעם צריך להרגיש שהממשלה שונאת אותו" וכי "השמאל לא אוהב את ישראל פחות ממני". מצד שני, הוא גם הודיע בסיום ש"הציבור שאוהב את מדינת ישראל הולך לנצח ובגדול". מה זה אומר על הציבור שיפסיד? שהוא לא אוהב את מדינת ישראל? איך זה מסתדר עם המניפסט מלפני כמה דקות? אבל הידיים כבר נלחצו ובנט תהה מי משלם. חבל שלא הציע לכסות את העלויות: גם למראית עין וגם כי זאת ממילא הייתה ארוחת חינם.
