אחרי שנדחה בגלל המלחמה באיראן, פסטיבל "מקומות שמורים" סוף סוף חוזר כדי לעשות את העולם למקום טיפה יותר טוב, וכידוע מדובר במשימה מאתגרת כרגע. בין התאריכים 11-13 ביוני, הוא יערך במרכז דרהי שבתל-אביב, ובמסגרתו יעלו הצגות ומופעים לילדים ובוגרים עם מגוון נוירולוגי. בין המופעים גם ההצגה "חדשות טובות" בבימויה של שרון גבריאלוב על עורכת עיתון היוצאת להרכיב גיליון שכולו חדשות טובות; שעת סיפור עם אהרל'ה ברנע, והמופע האינטראקטיבי "אגדת בד". כל המופעים רגישים, מונגשים ומותאמים, עם דגש על תאורה רכה ועוצמת קול נמוכה והבנה של כל התנהגות, כולל צעקות ותנועה באולם.
בנוסף לאלו, יועלה גם "ככה נולדנו", דואט מחול נוגע ללב, שאותו יצרה נועה ברטור, רקדנית ומורה למחול, יחד עם אחיה, אור ברטור, שחקן ואמן רב-תחומי שנמצא על הרצף האוטיסטי. ברטור התחילה את העבודה על הפרויקט כחלק מלימודיה במרכז כלים לכוריאוגרפיה (שגם תומך במופע, יחד עם הקרן ליוצרים עצמאיים).
"יצאתי לתהליך מתוך סקרנות ועניין ביכולות של אור כשחקן וכפרפורמר, לצד הרצון לחקור את הקשר שלנו כאחים", היא מספרת. "אור הוא אחי הגדול, השונות שלו היא עניין שמלווה אותי לאורך כל חיי, מעולם לא הייתה לי ציפייה שהוא יהיה אחר. עם זאת, חלק מהתהליך שאנחנו עוברים במופע עוסק בניסיון להגיע לקבלה אמיתית. רציתי לחקור את ההבדלים בין הגופים שלנו, בין ההתנהגויות שלנו, הציפיות והרצונות".
הקהל שלכם הוא מגוון, לא בהכרח חובבי מחול טיפוסיים, איך הוא מגיב למופע?
"רוב התגובות שאני מקבלת קשורות ביחסים בינינו כאחים, ולאו דווקא בהקשר לשונות נוירולוגית. למרות שיש במופע מהאג'נדה שלי, שמבקשת להראות על הבמה אנשים עם מגוון גופים ויכולות, לא רק את אלו שאנחנו מצפים לראות. ביצירה רציתי להציף משהו מתוך המורכבות והאתגרים של אנשים ממגוון יכולות, אבל לצד זה להשתמש באפשרות שלי כאמנית לייצר קסם, להראות את הכישרון והגאונות שיש בכל אחד".
עד כמה יצירה כזו באמת יכולה להשפיע ולהרחיב את מגוון הייצוגים בתרבות?
"אני מאמינה שלאמנות יש את הכוח לעשות שינוי, ומקווה שהיצירה יכולה להשפיע על מי שבא לראות אותה".
