כששמעתי את הזעקה שפרצה מגרונה של הגברת מאירה סולברג שעמדה מחוץ לדלת ביתה מבועתת למראה ההרס שהשאירו אחריהם חבורת המסרבים לקבל על עצמם את דינה של המלכות, הגעתי להכרה שאנחנו חיים כאן בזמן שכל הכלים נשברו. אין ממשלה, אין משילות וכל אחד עושה ככל העולה על רוחו. בימים האחרונים ליווינו לקבורה עוד ארבעה חיילים שקיפחו את חייהם בדרום לבנון. המשותף בין הד"ר אורי יוסף סילבסטר, מיכאל טיוקין, אדם צרפתי ואיתן שמואל למברג זכרם לברכה, הוא שהם נפלו במלחמה שאין לה תכלית, שנשלחו על ידי ממשלה שאין לה היתר מוסרי לשלוח את הילדים והנכדים שלנו למות.
המקרה של מיכאל ראבילו שנבחר למשרה הרמה של מבקר המדינה הוא ביטוי מובהק להתנהלותו השערורייתית של נתניהו. סיקרתי את משרד מבקר המדינה במשך שנים. הדוחות של המבקרים לדורותיהם נגרסו והושלכו לפח, סמוך לאחר פרסומם. התפקיד היחיד של המבקר שראשי הממשלה חששו ממנו קשור לבדיקת חשבונות הבנק שלהם והנכסים שברשותם. מבקר המדינה הוא היחיד שמוסמך לעיין בדוחות שנמסרים לו. ניתן להניח שראבילו, עורך דינו הפרטי של נתניהו, היה מעורב בהגשת הדוחות למשרד המבקר. ועכשיו המבקר ראבילו יידרש לבחון את הדוחות על תקן של מבקר. "רביזור" הוא המחזה שכתב ניקולאי גוגול על אחד שמתחזה למבקר. לא אלאה אתכם במחזה הזה שהוצג גם אצלנו אין-ספור פעמים. אומר רק שראבילו לא מתחזה. בקרוב הוא ייהנה משבע שנים של חיים ברווחה, לא יידרש עוד לחפש לקוחות, ובכך יסתיים תפקידו. תם הטקס. לא יהיה עוד מבקר למדינה.
רומן גופמן, בנאומו בטקס קבלת תפקיד ראש המוסד, הודה להוריו והביע את התקווה שימשיך להיות בן ראוי להם. התרגשתי עד דמעות. בימים האחרונים מת סר אלכס יאנגר, שעמד בראש שירות הביון הבריטי MI6. בראיון איתו שקראתי הוא אמר: "בעבודה שלנו, בוודאי שאנחנו שוברים את הכללים, אבל לעולם איננו מפירים את החוק". ובמקום אחר הוסיף: "אנחנו בני אדם רגילים שעושים דברים שהם מעבר לכל דמיון". אחרי כל מה שקדם למינויו של גופמן, אני מאחל לו שיצליח במשימות שמוטלות עליו. אבירי העט ואלה שהוא השאיר להם רק את משרות הפאנלים בטלוויזיה והעשייה לביתם כבר יאתגרו אותו. תסמכו עליהם, הם לא בני אדם רגילים.
לקראת שבוע הספר הרשו לי להמליץ על ספר המסות של ז'אן אמרי: "מעבר לאשמה ולכפרה". אמרי, שנולד בשם הנס מאייר לאב יהודי ולאם קתולית באוסטריה, עבר מסכת של חיים שכללו גם שנה באושוויץ. אחרי המלחמה הוא קיבץ את מחשבותיו לספר שעליו אני ממליץ לכם. ב-1978 התאבד. "מאז אותה התחלה", הוא כתב אחרי שפורסמו חוקי נירנברג," להיות יהודי היה בעיני להיות מת בחופשה. ורק במקרה עדיין איני נמצא היכן שראוי לי להימצא, וככה זה בעיני עד היום בגרסאות ובדרגות עוצמה שונות".
על האנטישמיות שמרימה את ראשה כתב אמרי: "האנטישמיות היא מציאות באנגליה ובארצות-הברית שהיהודים נסבלים שם, אבל איש לא יצטער אם יקומו ויסתלקו להם. היא מציאות בארצות הערביות, שם לבשה צביון של אנטי-ציונות לאומנית. אין להוציא מכלל אפשרות שיהודים שוב יושמדו בהמוניהם. עם זאת, גם אם נהיה לי קשה להיות בן אדם, אין זאת אומרת שנהייתי חיית אדם".
בשפה פשוטה: אנחנו מחויבים להתנהגות אחרת מזו שאנחנו נחשפים אליה בגדה וגם ברצועה. זה לקח שאסור לנו לוותר עליו.
