לרגל המונדיאל, נטפליקס עשתה את מה שנטפליקס יודעת לעשות הכי טוב: הציפה את הספרייה שלה בכמות תכנים שגורמת לך להרגיש שגם אם תתפטר מהעבודה, תנתק קשרים חברתיים ותאכל רק מול המסך, עדיין לא תספיק הכול עד משחק הפתיחה. במקרה הטוב תסיים את הרשימה עד מונדיאל 2030, וגם זה רק אם לא יעלו באמצע עוד שלוש סדרות על פפ גווארדיולה, דוקו על מגן נבחרת ארגנטינה ופרויקט יוקרתי על שוער נבחרת מרוקו.
ובכל זאת, קשה לעמוד בפיתוי. כדורגל? בנטפליקס? זה כבר נשמע כמו תירוץ לגיטימי לדחות שוב את הצפייה השישית ב"שובר שורות". מתוך עומס התכנים, דווקא "הסיפור שלא סופר", שעוסקת בטירוף הכדורגל באנגליה, היא כנראה המוצלחת ביותר. הבעיה היחידה שהיא לא באמת קשורה למונדיאל הנוכחי. אבל זה לא ממש משנה. היא טובה גם למי שלא מבין למה העולם עוצר פעם בארבע שנים לחודש שלם, למה החל מיום חמישי כולנו אמורים לחיות לפי שעון ארה"ב.
במרכז הסדרה עומד ג'יימי וארדי, שסיפורו כבר נטחן עד דק בקרב אוהדי כדורגל, אבל איכשהו עדיין עובד. חלוץ ששיחק בליגה השביעית, עבד במפעל לפרנסתו, ובזכות שילוב נדיר של רעב, כישרון ועקשנות, מצא את עצמו מוביל את לסטר הקטנה לאחת האליפויות הכי בלתי נתפסות בתולדות הספורט, ב-2016. הזינוק שלו לצמרת נראה כמו תסריט שהיו פוסלים כי הוא לא אמין מספיק. ומה שעוד יותר מפתיע הוא שווארדי עצמו מתגלה כדמות כמעט אנטי-כדורגלנית: נטול פוזה, חביב, חד, עם נפש של משורר מיוסר ויכולת לתאר כדורגל טוב יותר מרוב הבמאים שנטפליקס מעסיקה. במובן הזה, זו אולי ההכנה הכי טובה למונדיאל. ג'יימי וארדי הוא המהות של הכדורגל, הוא כל מה שיפה במשחק הזה, הוא הסיבה לכך שהמונדיאל משגע את העולם. גם הוא אם בכלל לא משחק בו.
לצידה עלתה גם הסדרה העלילתית על נבחרת ברזיל של 1970. מדובר בהפקה מושקעת מאוד, עם שחזור מרשים של אחת הנבחרות הגדולות בהיסטוריה, ולא בהכרח "הגדולה ביותר", למרות מה שהם מתעקשים להגיד בסיום. זו סדרה שפונה יותר לאוהדים הכבדים: הרבה טקטיקה, מערכים, דיבורים מקצועיים ושחזורים שמנסים כמעט להריח כמו הדשא המקסיקני של תחילת שנות ה-70. דווקא הרגעים המעניינים ביותר מגיעים כשהסדרה יוצאת מהמגרש ונוגעת בהתנגשות הפוליטית סביב התמיכה בשלטון הדיקטטורי בברזיל. זה מסקרן, עשוי היטב, ולעיתים אפילו מרתק. האם זה מה שיכניס אתכם לאווירת מונדיאל? ספק גדול. ככה נראית סדרה שהופקה על ידי מישהו שאוהב כדורגל בגלל המערכים של המאמן. יש אנשים כאלה, אפילו מיליונים. אבל למי אכפת אם אותה ברזיל שיחקה עם שלושה בלמים או שניים.
בקטנה
איך אפשר לדעת שהמצב הביטחוני נרגע? זה קל, יש מונטאז' מביך בטלוויזיה של סרטונים מ"מיטב היוצרים ברשת". בערוץ 12 התאפקו עד סביבות 16:00 עם אוסף הסרטונים הקלישאתיים ונטול ההקשר הללו (חלק מהריטואל, כאמור). זה היה מבצע קצר מדי מכדי שיהיו לו בדיחות חדשות. עוד פעם יורדים למקלט עם השכנים? פיקוד העורף עשה רענון לאפליקציה? וואו, איזה צחוקים.
