אתר אנטישמי פירסם פוסט על כך שחיילי צה"ל קיבלו פקודה להרוג ילדים. חבר פרלמנט בצרפת שיתף את הפוסט, שהגיע לעיני מיליונים. בדיון שהתפתח בפרלמנט הצרפתי, טענו חברי מפלגת השמאל האנטישמית ש"מה זה חשוב, הרי אלפי ילדים נהרגו, וחברנו האמיץ פירסם את הדברים במסגרת תפקידו ועומדת לו חסינות מהותית". סיפור דמיוני?
במציאות, אין-ספור אנשי אקדמיה ועיתונאים מפרסמים עלילות דם. והם זוכים לגיבוי – בפוליטיקה, במדיה, ברשתות החברתיות.
1 צפייה בגלריה
נאצר מנופף להמונים, 1956. אז כן, הייתה נכסה ואיומי השמדה לא מצדיקים פשעי מלחמה, אבל מי שמכריז על השמדה, שלא יבוא בטענות על התוצאה | צילום: אי-פי
(AP)
רבים וטובים, וגם אני הקטן, מנסים להיאבק בשקרים מהסוג הזה. הכישלון כולו שלנו. השקרים מנצחים. איך, לעזאזל, זה קורה? מה עם השכל הישר? מה עם האמת?
אין צורך להרחיק עד לפרלמנט הצרפתי כדי לדעת איך זה קורה. משום שזה קרה בישראל, והשבוע הגיע הסיפור לפרלמנט הישראלי. ח"כ טלי גוטליב הפיצה פוסט מופרך לחלוטין, שפורסם על ידי היוזר "עדנה קרנבל", שמאחוריו ישראלי לשעבר שמתגורר בארה"ב, אנטי-ציוני, שישראל מבקשת את הסגרתו. אין מחלוקת על כך שהפוסט מופרך. התוצאה היא שבגללה, גם בגללה, רבים מאמינים היום שהשב"כ, המוסד, מפקדים בכירים בצה"ל, היו שותפים למזימת בגידה. לפי סקר של אוניברסיטת רייכמן, מסוף 2025, 28 אחוז מהישראלים מאמינים ב"תיאוריית הבגידה מבפנים".
ספק אם יש עוד עניין שמפרק את החברה הישראלית מבפנים כמו השקר הזה. זו בדיוק "תיאוריית הסכין בגב" של הנאצים, שהאשימו את היהודים ב"בגידה מבפנים" שגרמה לתבוסה במלחמת העולם הראשונה. שונאי ישראל מפיצים בדיוק את אותו רעיון. כך, למשל, הוא מופיע במדור התגובות בערוץ 14: "קפלניסטים אשכנזים גרמנים שמאלנים/בוגדים גזענים ... דרושים פרענקים טובים שיטבחו אתכם עם גרזנים לטובת הmין האנושי, נאצים ארורים". אין סיכוי שמישהו מהערוץ כתב את זה. מדובר בבוט, אנטישמי מן הסתם, אולי איראני.
ואולי, מי יודע, כל עלילת "הבגידה מפנים" הזאת נועדה רק להרחיק מהתודעה את העובדה שהקרובים ביותר לראש הממשלה קיבלו כסף מהמדינה שמימנה את חמאס ומפעילה את הקמפיינים הארסיים ביותר נגד ישראל. אבל מי צריך עובדות כשאפשר להפיץ עלילות. גם מבחוץ. גם מבפנים.
ואם זה היה ביתו של כבוב
ספק אם יש תקדים שבו הותקף ביתו של שופט בגלל ביקורת על החלטה שיפוטית או כדי להשפיע על החלטה שיפוטית. אבל הנה, זה קורה. וזה רק המשך לשורה ארוכה של מעשי בריונות. תוקפים קצינים בכירים. תוקפים תחנות משטרה. אז עכשיו גם שופט, שנחשב לסמן השמרני והימני בביהמ"ש העליון, ורבות מפסיקותיו מרגיזות את המחנה הליברלי. מה היה קורה לוּ הבריונים היו מגיעים לביתו של השופט חאלד כבוב? הלוואי שלא נדע.
לחוליגנים ולפושעים ולרוצחים יש תעשיית הצדקות. הם לא היו שם ב-7 באוקטובר. הם לא כרתו ראשים. הם לא אנסו. הם לא שרפו. הם לא רצחו 1,200 בני אדם. מה פתאום. אבל דקה לאחר שזה קרה הם התחילו עם קמפיין ההצדקות. "קולוניאליזם", "בית הסוהר הגדול בעולם", "דיכוי", "אפרטהייד". הם הצליחו. הרוצחים הוצגו כקורבנות. הישראלים - כרוצחים.
זה קיים גם אצלנו. לא ביקורת על השופטים. ביקורת היא דבר לגיטימי, וסהדי במרומים שיש לי הרבה ממנה. מכונת הרעל של השנים האחרונות מציירת אותם כאויבי העם. כשרוב הישראלים, אולי גם רוב אנשי הימין, הביעו זעזוע מהמעשה הנפשע, פירסם ערוץ 14 את הטקסט המבחיל שלהלן, נגד אשתו של סולברג: "בעלך עומד מנגד, שלא לומר משתף פעולה, כששופכים פה את דמם של אנשים חודשים על חודשים ומפירים את זכויות האדם והאזרח שלהם - אל תחשבי להסתתר בבית המלך מפני היהודים. בעלך חלק ממבעירי השריפות, והיא לצערנו תגיע גם אליך. בארוחת שבת תגידי לו שהגיע הזמן לעשות מעשה". זו בדיוק שיטת העבודה של המאפיה. אחד מגיע עם הנבּוּט – מנפץ, הורס ושובר. והשני, עם החליפה, מהמשרד הממוזג, מתקשר כדי לומר: שלמו בבקשה את השטר. ואם לא – השריפה בדרך.
אין לי מושג ירוק מה נאמר על ידי הדוברים הנוספים באותו משדר. משום שערוץ 14, בכבודו ובעצמו, בחר להוציא לפרסום את הקליפּ של האיום המאפיונרי, עם קהל שמחא כפיים בסיום הדברים. וזה לא היוצא מן הכלל. כוכב אחר של הערוץ, אולי גדול הלקקנים של הוד מלכותו, פתח ביקורת על פסק דין של בג"ץ, ביום שלמחרת, בצמד המילים: "תומכי טרור". סולברג היה אחד מהשופטים. אז ברור שהפוגרומצ'יק בערב שלפני היה מוצדק.
אינטלקטואל חשוב מהימין, רן ברץ, כתב הפעם: "מי שלא הזדעזע כשתקפו את יריב לוין, טלי גוטליב, שמחה רוטמן... שלא יזדעזע עכשיו". וגדי טאוב, כתב ש"כשזה שירת אתכם, זה היה סבבה". אפילו בווטאבאוטיזם הם לא יודעים להשתמש. במחאה, אכן, היה פלג רדיקלי. כתבתי נגדו שוב ושוב. ולא רק אני. אז לי מותר להזדעזע? תודה. ובעיקר, הרי מרדכי דוד, משה מירון ורמי בן יהודה הם יקירי מפלגת השלטון. הם מחובקים. ולעומת זאת, אף בריון מחאה לא הפך ליקיר של בנט, לפיד, איזנקוט או ליברמן. אבל אין כמו השוואות מופרכות כדי לשפוך דלק למדורת ההצדקות.
זו כבר שיטה. אנחנו כאילו נגד. אבל בעצם בעד. "אנו מגנים בכל תוקף כל מעשה אלימות", כתבו דרעי, גפני וגולדקנופף בהודעה משותפת, אבל קבעו מיד מי אשם: "אנו כאובים ומזועזעים ממסכת הרדיפה והרמיסה המתמשכת של לומדי התורה מצד שופטי בית המשפט העליון". וכאשר בכירי הימין ומנהיגי החרדים נשמעים אותו דבר – הפיגוע הבא בדרך. ההצדקות כבר מוכנות.
כמו טייס שהפציץ את דרזדן
עיתון "הארץ" פירסם עוד מאמר, כביכול היסטורי, של אדם רז, על גירוש 300 אלף פלסטינים ופשעים אחרים במהלך מלחמת ששת הימים. עוד נכבה, שקרויה נַּכְּסה. אכן, היה גירוש. היו גם פשעים, כפי שהיו בכל מלחמה. אבל להציג את מלחמת ששת הימים באמצעות הודאה של חייל על הרג חפים מפשע זה בערך כמו להציג את מלחמת העולם השנייה באמצעות הודאה של טייס בריטי שהפציץ בתי אזרחים בדרזדן. כ-12 מיליון גרמנים אתניים גורשו בסוף ולאחר המלחמה. נכבה ונכסה. הבריטים הם הפושעים? הגרמנים היו קורבנות?
בהקשר הישראלי, יש אין-ספור מחקרים שמציגים את ישראל כפושעת, כמגרשת, תוך התעלמות מעיקר העיקרים. מייקל אורן, אחד החוקרים החשובים ביותר של מלחמת ששת הימים, קובע כהאי לישנא: "ישראל רצתה בכל מאודה למנוע מלחמה... אפילו במחיר אסטרטגי וכלכלי כבד למדינה". אבל הצד הערבי התעקש לא רק על מלחמה, אלא בעיקר על השמדה. בשנת 1964 הצהירה הליגה הערבית שהתכנסה בקהיר על "הכנות צבאיות ערביות קולקטיביות, שיהוו את האמצעי המעשי האולטימטיבי לחיסול סופי של ישראל". חאפז אסד, שמונה ב-1966 לשר ההגנה הסורי, הכריז: "הִפכו אותם לאבק, סללו את הכבישים הערביים בגולגולות של יהודים... אנו נחושים להרוות את האדמה הזו בדמכם (הישראלים), לזרוק אתכם לים". תשעה ימים לפני פרוץ המלחמה אמר נשיא מצרים נאצר: "המטרה הבסיסית שלנו היא השמדת מדינת ישראל". שבעה ימים לפני פרוץ המלחמה אמר נשיא עיראק עארף: "זוהי ההזדמנות שלנו... המטרה שלנו ברורה: למחוק את ישראל מהמפה". ויומיים לפני פרוץ המלחמה, אמר אחמד שוקיירי, מייסד ומנהיג אש"ף: "מי שיישאר חי, יוכל להישאר, אבל לדעתי אף אחד לא יישאר חי". אלה לא היו רק הצהרות. היו גם פקודות קרב מבצעיות, שכללו הוראות להשמיד אוכלוסייה אזרחית בכל יישוב שייכבש. הדברים פורסמו הן בספרו של אורן על מלחמת ששת הימים, הן בספרו של ד"ר משה אלעד ("סוגיות הליבה בסכסוך הישראלי-פלסטיני"), והן בספרה של מרים ג'ויס על יחסי חוסיין עם ארה"ב ובריטניה. סליחה שניצחנו.
אז כן, הייתה נכסה, ואיומי השמדה לא מצדיקים פשעי מלחמה. זו לא הטענה. אבל המחקר על מלחמת העולם השנייה לא מציג את בעלות הברית כפושעות בגלל הגירוש של 12 מיליון גרמנים תוך כדי מעשי טבח. מי שמכריז על מלחמת השמדה שלא יבוא בטענות על התוצאה. לא גרמניה על דרזדן, לא יפן על הירושימה, לא הצד הערבי על הנכבה והנכסה, ולא הג'יהאד על חורבן רצועת עזה ודרום לבנון. וכאשר מפרסמים רק חצי אמת, אנחנו מקבלים הטעיה ותעמולה. לא היסטוריה.
