זוגות סטרייטים שהיו בחתונה של עידו ודוד אונגר-פלוסר באוגוסט האחרון התרגשו ממנה כל כך, עד שאחרי החופה הם התקשרו אל החתן והחתן כדי לקבל עצות והכוונה לטקס שלהם. "הם התרגשו מהטקס, מהאותנטיות ומהחיבור והבינו שהם יכולים לאמץ מתוך היהדות מה שמתאים להם", מספר דוד. "צריך להבין שהיהדות היא דבר הרבה יותר עמוק ורחב ממה שמוצג לנו לפעמים בפוליטיקה ובתקשורת. אנחנו מקבלים צורה שטוחה וקשה של היהדות".
טקס החופה של הזוג הלהט"בי, שהתנהל על פי המסורת היהודית, הרגיש לחתן עידו אונגר-פלוסר "טבעי כמו ארוחת שישי שאנחנו עושים בכל שבוע, חלק מהחיים, מההוויה הישראלית, מהמסורת היהודית והמנהגים המשפחתיים שכולנו מכירים".
עידו (29), במקור מעמק חפר, מגיע מבית חילוני, מתכנן ערים במקצועו. דוד (31), סמנכ״ל הבית הפתוח בירושלים, נולד וגדל בעיר ומגיע מבית דתי. לדוד היה ברור מההתחלה שהוא רוצה להינשא בטקס יהודי שמתכתב עם המסורת שבתוכה גדל. עוד ביקש שזה לא יהיה טקס לעומתי, אלא מעשה אמיתי וכן שמחבר בחזרה למסורת ולדת. ואכן, לפני קצת פחות משנה השניים נישאו בטקס יהודי מסורתי על ברכי ההלכה, עם שבע ברכות, טבעות, קידושין ושבירת כוס.
"גדלתי בבית שבו היהדות הייתה מאוד מקבלת ומכילה וקיבלתי תמיכה מלאה מההורים", מספר דוד. "היה לנו חשוב לעשות התאמות שמתחברות לתפיסת העולם שלנו".
איך הגיבו ההורים האורתודוקסים שלך?
"הם שמחו על הבחירה שלנו להתחתן בחתונה יהודית מסורתית שנערכה על ידי רבה לא לעומתית, אלא מחתנת באופן טבעי בתוך המסורת שגדלתי בה. בסוף היהדות שלהם היא 'ואהבת לרעך כמוך'".
כלומר, לא היה ספק שהם מגיעים לחתונה.
"לא היה ספק. זה שיש בפוליטיקה, בחברה, מי שלוקחים את היהדות למקומות חשוכים, לא הופך אותה לכזאת. היהדות היא דת שיש בה אלמנטים אנושיים של אהבת אדם וצדק ודאגה לכל חלקי החברה, כולל דאגה לגר ודאגה לחלשים, ולהורים שלי היה חשוב לתמוך בי מהמקום הזה של היהדות, של מצוות אדם לחברו. אלה גוונים שפחות נשמעים היום בגלל אנשים שלוקחים בעלות על מה זה ציונות דתית, אבל יהדות וציונות דתית זה הרבה גוונים".
עידו, לך היה ברור שהטקס יהיה על פי המסורת היהודית?
"לא. זה לא היה לי ברור. במשך הרבה שנים לא ידעתי איך ארצה להתחתן ומה יהיה אופי הטקס. כשהתחלנו לחשוב על הטקס ביחד עם תמר, הרבה שלנו, הדברים התבהרו לאט-לאט. פתאום היה לנו ברור שהולכים על הטקס היהודי כי זה הטקס שאנחנו מכירים, שמרגיש הכי טבעי ונכון ומתאים. ברגע שגם אני מכיר אותו ויודע מה קורה בכל שלב שלו ומתאים אותו ביחד עם דוד אלינו ולחיים שלנו — בין אם זה בשבע ברכות או בשבירת הכוס או בדיוקים של המילים שבחרנו להגיד — זה כבר הרגיש משהו שאני לגמרי יכול להתחבר אליו".
"היהדות היא של כולנו"
בשיאה של עונת החתונות, מרחיב לב לראות שהאהבה החופשית מנצחת את כבלי הרבנות הממסדית, כאשר שני גברים מתחת לחופה מחליפים טבעות ונדרים ברוח המסורת היהודית, או כאשר שתי נשים מקדשות זו את זו, שוברות את הכוס ומעלות את הגאווה על ראש שמחתנו.
למרות שבשנת 2026 עדיין אין ללהט"בים שוויון זכויות בנישואים, יש יותר ויותר זוגות, גם להט"בים וגם הטרוסקסואליים שמחזירים את הדת אל חיקם, עורכים טקס חתונה יהודי מסורתי שמותאם לתפיסת עולמם, מתוך הבנה שהקידושין שייכים לכולם ושהאמונה והאהבה כבר לא צריכות לבוא אחת על חשבון השנייה. וכאשר בבית המחוקקים מתאמצים הפוליטיקאים החרדים להחזיר את המונופול של ההלכה ליותר תחומים בחיינו, יש לצעד הזה משמעות חברתית ותרבותית עמוקה.
"לצדדים היותר הומופוביים בחברה הישראלית, שטוענים שנישואים חד-מיניים הם דבר חריג, אנחנו מזכירים שביהדות יש ריבוי גישות שמובילים הרבנים והרבות הרפורמים, שעורכים טקסי חופה לזוגות גאים על פי הרוח היהודית", אומר בני מיניץ', רב הקהילה הרפורמית ביפו, ומציין שבשנים האחרונות יש עלייה במספר הבקשות לערוך חתונות גאות בטקס יהודי מסורתי וליברלי, מתוך ההבנה שהחיבור הזה אפשרי בהחלט.
"אנחנו רבנים ששייכים לזרם שמאמין בבסיס שלו גם בבחירה אישית וגם בשוויון בין גברים ונשים ובין כל ההעדפות המיניות. אנחנו מאמינים שאדם נברא בצלם ושגם הערכים הליברליים והדמוקרטיים לא סותרים את הערכים היהודיים. גם זוגות להט"בים יכולים להישאר מחוברים לזהות היהודית ולעמוד השדרה היהודי. ולכן כל מי שמאמין בערכים של חופש ושוויון, שלא יתחתן ברבנות, ויזכור שיש לו זכות לעשות טקס יהודי מסורתי ומחובר", מכריזה הרבה תמר גור מבנימינה, והשניים מדגישים שאין הבדל בהכנות או באופי הטקס.
"מבחינת היהדות הרפורמית, טקס גאה הוא טקס חתונה יהודי כהלכתו, שמכיל את מנהגי המסורת היהודית בלי שאף אחד יכול לקחת עליהם בעלות. היהדות היא של כולנו", אומרת גור , שמחתנת זוגות להט"בים על פי המסורת היהודית.
לשאלה איך עורכים טקס מסורתי יהודי על פי ההלכה אבל לא נכנעים לתכתיבי הרבנות, עונה הרבה גור שהדבר החשוב ביותר הוא להבין את מהות הטקס ולהתעמק במנהגים הכרוכים בו, להבין את הנאמר ולהתאימו לזוגיות האישית שלנו ולתפיסת עולמנו. וזה מה שעושה הגישה הפתוחה שלהם – הופכת את כבלי העבר לחוטים מחברים בהווה.
הרבה גור: "כאשר מבינים את מהות הטקס, מרגישים בעלי בית על המנהגים כך שמותר להזיז ולשנות חלק מהם כדי שיהפכו להיות רלוונטיים לכל זוג בדרכו. למשל, כתובה מסורתית בעולם העתיק הייתה מסמך שמגן על האישה. באמצעות הכתובה החתן הוכיח לאביה של הכלה שיש לו די ממון להגן עליה לאורך החיים. אבל בימינו, מי שצריך הגנה זו לא האישה, אלא הקשר, הזוגיות, ולכן הכתובה שאנחנו מציעים מגינה על הזוגיות, ומגיעה משני הצדדים. כלומר, אנחנו לוקחים את הרעיון היהודי, מבינים מה עמד בבסיס המנהג, והופכים אותו לרלוונטי לחיים שלנו. כאשר חיתנתי את עידו, שמגיע ממשפחה חילונית מעמק חפר, עם דוד, שמגיע ממשפחה דתית מירושלים, וההורים של שניהם עמדו מתחת לחופה לאורך הטקס, דוד אמר לי: 'החזרת אותי ליהדות שהרגשתי שהוציאו אותי מתוכה. וגם בסוף החופה אמא שלו האורתודוקסית אמרה לי 'הייתה שכינה בטקס הזה'", אומרת הרבה, שמחזיקה בשיא גינס כאישה, רבה, שחיתנה הכי הרבה זוגות בישראל.
הרב מיניץ': "היה לי חתן ששאל האם למרות שהוא גיי הוא יכול להגיד 'כדת משה וישראל', כלומר, האם האהבה שלו תהיה מקובלת לפי דת משה וישראל ולא תהיה פסולה. ואני כמעט בכיתי, כי דת משה וישראל לא פוסלת אהבה משום סוג".
והוא קידש?
בהחלט. בסוף הוא ענד לבן זוגו את הטבעת ואמר 'הרי אתה מקודש לי כדת משה וישראל' ולכולנו היו דמעות".
"היהדות היא לא הרבנות"
את טקס החופה של בנות הזוג נעם וטל יבין-נעמן ניהלו חברים של בנות הזוג, שלפני חצי שנה הפכו אמהות לבן. טל היא דתל"שית שהמסורת חשובה לה מאוד, נעם גדלה בבית חילוני שהיהדות קיבלה בו ביטוי תרבותי. לשתיהן היה ברור שהן רוצות להינשא בטקס דתי יהודי מסורתי שמתאים לשתי המשפחות — גם למשפחה הדתית-מאמינה של טל, וגם לעולם היהודי תרבותי-חילוני של נעם. כך, למשל, להורים הדתיים של טל היה ממש חשוב שמעמד שבע הברכות ייוותר בחתונתן כפי שהוא במקור, על כל האלמנטים היהודיים שבו. הפשרה הייתה להוסיף תוכן שמותאם לבנות הזוג.
"ברגע שהחלטנו שאנחנו עורכות אירוע, היה ברור שהזהות היהודית היא חלק ממנו, כי היא חשובה לשתינו – לי ממקום חילוני-תרבותי ולטל מתוך אורח החיים הדתי. אנחנו גם חולמות שהילדים שלנו יהיו יהודים בכל מיני צורות".
"היהדות היא לא הרבנות. צריך להפריד בין הרבנות, שהיא גוף שאנחנו באופן אישי מאוד נגדו גם אם לא היינו זוג להט"בי, כי הם לקחו מונופול על היהדות, שלא מאפשר לעוד זרמים להישמע. יהדות זה כל מה שמרכיב חיים יהודיים, ולא דווקא תרי"ג מצוות או קיום הלכות כמפורש בשולחן ערוך. היהדות היא מורכבת ובנויה מהמסורת של האבות והאמהות שלנו, מהבית והחינוך שגדלתי בהם, מהמסורת והתרבות היהודית שעליהן חינכו אותי.
"גם המרחב הציבורי, שמכיל סממנים יהודיים, הוא עולם שלם של חוויות, תחושות וזיכרונות, שיוצרים משהו הרבה יותר רחב מאשר אורתודוקסיה. אנשים יכולים להיות רפורמים או לגור מעבר לים ולהחזיק באותם סממנים ובאותם זיכרונות ותחושות כלפי היהדות ולפרש אותם בדרך שונה לגמרי. לקהילה יהודית גדולה יש כוח ועוצמה, וזו יהדות שאני מתחברת אליה ויכולה להרגיש בה חלק כשיש ייצוג למישהי כמוני גם אם אני לא מקיימת הלכה באופן הדוק", מסבירה טל.
איך בניתן את הטקס?
נעם: "בחנו את טקס החופה היהודי הרגיל והבנו מה מתוכו אנחנו משאירות ומה משנות כדי שיתאים לאורח החיים שלנו, להורים ולבתים משני הצדדים. פירקנו את הטקסטים ואת המנהגים וחיברנו אותם עם דיוקים שמתאימים לנו גם בעזרת ההמלצות של 'בת קול', ארגון להט"בי של נשים דתיות".
"פירקנו את הטקסטים ואת המנהגים". נעם וטל יבין־נעמן | צילום: דנה טל אל
(דנה טל אל.)
אקט שמתנגד למונופול
בני הזוג מאיר ומור בנימיני-רצאבי אומרים שהעובדה שזוגות להט"בים לא יכולים להינשא ברבנות, היא רק שלב ראשון במסלול המכשולים שהמדינה מציבה בפני זוגות גייז בכל הקשור לקבלת זכויות, לרצון להיות הורים, ובכלל ליחס של המדינה לזוגות חד-מיניים.
"אם היה אפשר, היינו מתחתנים ברבנות, אבל כזוג גייז אנחנו לא יכולים. ולכן הלכנו על האופציה של שמירה על הצביון היהודי ועל החופה היהודית, והכנסנו טוויסט מודרני מתוך החיים שלנו. הטקס שלנו היה יהודי מסורתי וכלל שבע ברכות, שבירת כוס, כתובה. זה חשוב לנו וגם המשפחות והחברים התרגשו מהדרך שבחרנו. חברה דתייה שנכחה בטקס ניגשה אלינו אחרי זה בהתרגשות ואמרה שהצלחנו לשמור על הצביון הדתי ולהעניק לו את העומק והאישיות שלנו".
"המשפחות והחברים התרגשו מהדרך שבחרנו". מאיר ומור בנימיני־רצאבי
(MIDNIGHT INFINITY לחתנים בלבן)
הממסד הדתי כמובן מתנגד לכל הלך הרוח החופשי הזה ולא רואה בחתונות בין להט"בים חתונות כהלכתן. הרבנים הרפורמים, לעומת זאת, מעודדים את הזוגות לערוך כמה שיותר חתונות יהודיות ליברליות, גם כאקט של התנגדות.
"אנחנו לא חלק מהממסד ההלכתי, הוא גם לא רואה בחתונות שלנו חתונות יהודיות כהלכתן, אבל מבחינתנו, לערוך חתונות כאלה זה חשוב. זה אקט שמתנגד לממסד ולמונופול הרבנות הראשית, שצריך ליפול", אומרת הרבה גור, ומדגישה שנפילת הממסד תגיע מלמטה, מעוד ועוד ציבור ליברלי ומזוגות שיחפשו אלטרנטיבה.
"יום יבוא וגם האלטרנטיבה שאנחנו מציעים תוכר על ידי הרשויות וזה יגיע הרבה יותר מהר ממה שנדמה לנו", מבטיח הרב מיניץ'.
מה יגרום לזה לקרות?
הרבה גור: "כאשר עוד זוגות פשוט יפסיקו להתחתן ברבנות, שהיא גוף שמציב חוסר שוויון בקדמת הבמה, שטוען שאין כניסה ללהט"בים לדת היהודית, שמפלה גברים מנשים, מסכן נשים בהפיכתן למסורבת גט. הציבור הישראלי צריך להפסיק לחשוב שיהדות, מסורת ורבנות חד הן".
