גבר מזדקן מאבד את אשתו האהובה וחושב שכבר לא יתאהב לעולם, אבל אז הוא פוגש אישה חדשה ומשהו קורה ללב שלו. ככה מתחיל הספר החדש של דרור משעני, שהמעריצים שלו, כולל אני, חיכו בסבלנות שייצא.
לגבר קוראים אלי, אלמן ואב לשני ילדים. אלי הוא מתרגם ספרי מתח מהשפה הצרפתית שמנסה לשקם את חייו לאחר מותה של אשתו. כשליה, נגנית צ'לו פורצת לחייו, הוא כמעט לא מאמין שקיבל הזדמנות אחרונה לאהבה.
כדי לחסוך בספוילרים לא אחשוף מה קורה בהמשך הספר, אבל אספר שהוא נקרא בנשימה עצורה מתחילתו ועד סופו.
זה לא בדיוק רומן, אלא נובלה, סיפור באורך בינוני שלא מרבה בפרטים מיותרים ולוקח את הקורא יד ביד אל תקופה קצרה בחייו של הגיבור, אדם נורמטיבי לחלוטין, שמסתבך בשקרים של עצמו.
ספר מתוק-מריר שמסיימים ביומיים ונשארים עם חור בלב, געגועים לכלב, השחקן הראשי בספר, ועם המשפט "שכחת איך העולם עובד? שהוא הכי נהנה לחבוט בך כשאתה מאפשר לעצמך לקוות?"
זהו ספרו השמיני של משעני, מתרגם ומרצה לספרות באוניברסיטת תל-אביב.
