גוטפרוינד // שאול אולמרט } ידיעות ספרים } 215 עמ'
עצוב הוא להיות בן ראש עיריית ירושלים, דבר נורא הוא. מה יעשה בנו של ראש העיר? ינסה לבנות את חייו הרחק בגולה. קשים ומרים ונטולי זוהר הם חייו של זוהר גוטפרוינד, בנו של ראש העיר המיתולוגי של ירושלים, אדם כל יכול בעירו ובביתו, המוצא עצמו בגיל מבוגר גר בדירת חדר בעליית גג בארה"ב, גרוש ואב לילדה המנוכרת ממנו, ומתפרנס בדוחק בעבודה במפעל למצבות.
כמה רחוק יכול אדם לברוח מעצמו? הרחק-הרחק, לצד השני של העולם. אך גם שם יפקוד את זוהר עברו – חבר הנפש שלו שאבד בילדותם ונערותם בירושלים, הסיפורים שהוא מנסה לכתוב ודחוקים בו, והחיפוש אחר תחליפי אהבה.
הפער בין ילדות להתבגרות עומד בבסיס הרומן העדין הזה, ובו חברותם הקרובה של זוהר ויפתח, שניהם ילדים רגישים מאוד, בירושלים של שנות ה-70 וה-80. מן הצד האחד: זוהר גוטפרוינד, ממשפחה מסורתית ואהודה בעיר. ומן הצד השני: יפתח, "בן של אישה גרושה" ופרופסור באוניברסיטה העברית, ילד מחונן ויפה תואר, המושיט יד של חברות לילד בודד שלכאורה חייו מלאים ושלמים. הספר פועל בשני קווי עלילה – ההווה הקשה והבודד של חייו המנוכרים של זוהר הבוגר, וילדותו ונעוריו בירושלים, בילדות שנראית יציבה אך כל קוויה רועדים, עם חברו הטוב יפתח.
אלא למרות שהספר כתוב ברגישות ובמיומנות, חלקיו אינם מרכיבים שלם. התיאורים של ירושלים בעת ההיא יפים ומדויקים, וניכר שנכתבו ביד אוהבת. אך משהו בתיאור המסורתיות המשפחית של בית גוטפרוינד נראה כמלאכותי – אנשים מסורתיים ודתיים לא אוכלים ארוחת ליל שישי אלא סועדים סעודת שבת; וילדים בני שש, הגם שהם בהחלט מסוגלים לחשיבה דתית בסיסית, ספק אם יצליחו להתנסח בצורה מבריקה כל כך על אתיאזים כפי שיפתח עושה זאת בגיל כה צעיר; עוצמת הניכור שאליה מגיע גוטפרוינד הבוגר ביחס לחייו שלו אינה מובנת מספיק, גם בשיברון הלב של הנער הרגיש. כאילו כל קווי העלילה עברו דרך מגבר, והתוצאה היא אובדן הדקות שיכול היה להביא את הרומן למקום עמוק בהרבה.
גוטפרוינד, ביידיש ובגרמנית – חבר טוב. ואכן שאלת החברות היא שאלת היסוד של הרומן הזה. האם חברות היא אהבה רומנטית? האם היא דורשת התמזגות טוטאלית, גוף ונפש, כזו של אדם המבטל את כל חלומותיו, כדי להציל את נפשו של אדם אחר?
זוהר גוטפרוינד מנסה לבנות את חייו בצילם של שני גברים מנוגדים זה לזה – אביו, ראש עיר כוחני וכל יכול בעיר מיתולוגית קטנה ההולכת וגדלה, ויפתח – חבר ילדות עדין נפש, שאביו חי ופועל בצד השני של המערכת הפוליטית. זהו אינו סיפור רומיאו ויוליה מהעיר העתיקה אלא מסע חיפוש אחר הגבריות הנדרשת לכל אחד מהם – הניסיון שלא ללכת בדרכי האבות שמעמדם איתן למראית עין, אלא למצוא מקום בעולם הדמיוני והרגשי שהבנים טווים לעצמם. אלא שהעולם הזה הוא פקעת: הקשר בין הילדים מתפתח מחברות עמוקה לקשר אהבה ומסירות נפש, כאילו ניתן היה להתיך את כוחו הפוליטי של זוהר לעדינותו התרבותית של יפתח וליצור מהם אדם אחד; אלא שידידות ואהבה כהתכה היא בהכרח מחיקה של אחד משני הצדדים, כפי שילמדו על בשרם, ואדם אחד לא יכול להיות פיגום לנפשו של אדם אחר, לא משנה כמה יאהב אותו.
יש קשר הדוק בין חוויות הילדות של שאול אולמרט לדמותו שבסיפור, אך על אף שמתבקש לקרוא את הספר כרומן מפתח, מן הראוי שלא לעשות זאת. זוהי גם הבעיה של הרומן: הוא קרוב מספיק למציאות כדי שניתן יהיה לזהות בו דמויות ממשיות, אך לא רחוק מספיק כדי לאפשר מרחב בדיה והעמקה מעבר למגבלות הסיפור המקורי. כך נופל ליבו של הרומן – מלבד האהבה בין זוהר ויפתח בשאר המרחבים הסיפוריים שמנסה המחבר ליצור. מי שגדל בירושלים של לפני ארבעה עשורים יזהה את הנופים ואת חלק מהאנשים, אך בעיקר ייצא למסע בעקבות ירושלים קטנה, שקטה וסובלנית יותר, שבה בריות עדינות נפש יכלו למצוא את עצמן יותר מהיום בתוך הרעש הגדול. זו הייתה ירושלים חילונית ברובה הגדול, שהיה בה מקום לחיי רוח שאינם חיי דת; משהו בדמותו של יפתח, שבן לילה הייתה ובן לילה אבדה מסמל את האובדן הזה, שאינו רק אובדן חייו של אדם אחד. במידה רבה ניתן לקרוא את 'גוטפרוינד' לא רק כסיפור אהבה והתבגרות עדין, אלא גם כקינה על אובדנה של האפשרות החילונית של ירושלים, העיר שכיפתח העדין והסוער – נעלמה ולא תשוב.
