משתתפים בהימורי משרדים בכל העולם נאבקו בקרב מדהים אמש: האם זה שבחר בשישייה לגרמניה ינצח, אולי ההוא שחשב שקורסאו תספוג שבע פעמים, ובתוספת הזמן החבר'ה עם השמינייה צרחו על הרשלנות של לאון גורצקה. רוב המנחשים שראו בעיני רוחם את החגיגה הגרמנית הצפויה ירדו מהפרק ברגע שהיריבה הקטנטנה כבשה שער היסטורי במונדיאל. נגמר 1:7, מקרה נדיר שבו ההערכות לגבי התוצאה האסטרונומית אכן התממשו.
יש הרבה דברים רעים לומר על משחק בטורניר הגדול בעולם שמסתיים בתוצאה כזו, אבל בשורה התחתונה, לא קרה כאן משהו מביך. הייתה הגדלה של מספר הנבחרות. אז מה? קורסאו הרוויחה את מקומה בזמן שיריבות מנוסות יותר כמו קוסטה ריקה וג'מייקה נכשלו במוקדמות. לא מדובר בתושבי קורסאו הקטנטנה שלמדו בשבוע שעבר את חוקי הכדורגל וקיבלו מפיפ"א כרטיס חופשי למונדיאל. זו קבוצה שמייצגת קהילה ועם שמפוזרים ברחבי העולם, ולא התבזתה כאן - כל נבחרות המהגרים הללו בנויות משחקני כדורגל ראויים שגדלו בהולנד, צרפת, סקנדינביה, שמקבלים אפשרות שלא היו זוכים לה אחרת, ובתמורה מעניקים למדינה שבה שורשיהם נמצאים את החשיפה והכבוד.
אז קיבלו שביעייה. נכון, אבל גם כבשו שער מרגלי ליבאנו קומננסיה (21) והראו כדורגל מצוין במחצית הראשונה. תזכרו נגד מי שיחקה קורסאו - אחת הנבחרות הטובות בעולם, שיכולה להבקיע שביעייה בכל לילה, מול כל יריבה. הגרמנים שטפו את המגרש, במיוחד במחצית השנייה, ועשו את העבודה עם פליקס נמצ'ה (6), ניקו שלוטרבק (38), קאי האברץ (45+5 בפנדל ו-88), ג'מאל מוסיאלה (47), נתניאל בראון (68) ודניז אונדאב (78), כשג'ושוע קימיך מנווט הכל עם כדורי עומק מעולים. התוצאה הייתה יותר תלויה באיכות שלהם מאשר ביכולת של קורסאו, שהייתה קרובה להבקיע שערים נוספים.
זה לא אומר שהגדלת המונדיאל מוצדקת, וקורסאו היא בהחלט לא נבחרת שאמורה למצוא את עצמה בטורניר כזה. אבל כן יש מקום להסתכל על ההשתתפות שלה ושל נבחרות דומות מזווית אחרת ולקבל אותה במקום ללעוג. הן לא הבעיה של הכדורגל העולמי. למשל האיטי, שהפסידה 1:0 לסקוטלנד, הייתה עדיפה בצורה ניכרת על יריבה אירופית מבוססת שהסתגרה מולה בצורה לא ראויה. מה שלא מוכר אינו רע בהכרח, ולפעמים עדיפות קורסאו והאיטי אמיצות ומהנות מאשר צ'כיה ובוסניה ששיחקו בסגנון מייאש שמוציא את החשק מצפייה מאוחרת.
אלוי רום, שרל פלוראנוס, רישדלי באזור, ארמנדו אוביספו, דברון פונוויל, האחים לאנדרו וג'וניניו באקונה, טאהית צ'ונג, יורגן לוקאדיה, סונצ'ה האנסן, ג'רמי אנטוניס, ג'רל מרגריטה, ג'רביין קסטניר ובעיקר קומננסיה לא עשו בושות לעצמם, לקורסאו או לכדורגל. להפך. הם נתנו לכולנו הזדמנות ללמוד עוד קצת על מקומות רחוקים, ליהנות משחקנים שלא היינו רואים בשום הזדמנות אחרת, ובמשך 45 דקות גם גרמו למעצמת כדורגל להיבהל מהאפשרות שסנסציה בקנה מידה אדיר תתרחש ביוסטון על חשבונה.
פורסם לראשונה: 02:44, 15.06.26
