שכונת רמת אליהו בראשון-לציון, נמצאת ממש בסמוך לכביש 4. לפני שנכנסים לרחובות המאוכלסים, עוברים באזור היותר מסחרי, שם נמצאים כל רשתות המטבחים וחנויות העיצוב לבית. אם אתם בדיוק משפצים וגרים באזור המרכז, כנראה נסעתם לשם כמה וכמה פעמים. אבל ברחובות האלה מסתתרים גם כמה וכמה מקומות של אוכל רחוב, שבהם עדיין אפשר לאכול זול וגם טעים.
הגעתי לשם עם לקוח וברגע שהתפקיד שלי הסתיים, התעוררה בהתאם הגרגרנות הטבעית של עב כרס כמוני. באחת הפניות קלטתי את המילה "כיסונים". היא לא לגמרי התחברה לי למילה היותר בולטת שהייתה על הקיר: "מנטי'ס". חניתי את המונית מול מנטי'ס (יש אפילו חניה חופשית ממש מול המקום) ונכנסתי פנימה. אני רגיל לראות מאפיות גיאורגיות או בוכריות עם חלון פשפש קטן, כאילו היינו במזרח אירופה פינת אסיה, שבהן אתה מקבל את המאפה דרך אשנב. אבל הפעם הגעתי למקום שמכבד את עצמו. קודם כל ניצב שם מכשיר הכנת פסטה מהביל, מוכן להפעלה – וכל זה רק בשביל הכנת המנטי (אני מכיר את המאכל כ"מנטו"). הדלפק מתוקתק ונקי, ויש בפנים שני שולחנות גבוהים. נראה לי שהם עדיין לא החליטו מה הם בדיוק – הם פתחו רק לפני כמה שבועות ואני פשוט נפלתי עליהם.
אני לא אפתח כאן את הוויכוח העתיק בין המילה "גודג'גידזה" ל"סמסה", אבל כנראה מדובר בדיוק באותו המאפה. כאן במנטי'ס קוראים לו סמסה. הזמנתי לי אחת עם בשר בקר ב-15 שקלים בלבד. היא הייתה מלאה בשר אבל לא גדולה במיוחד, טעימה ומספקת. הסמסה השנייה שקניתי הייתה עם פינות מקופלות ומסובבות בעדינות. וזה לא נעצר שם, זה רק המשיך להשתפר: מעל המאפה הוסיפו קישוט של גרעינים לבנים-ירקרקים, והוא עצמו היה מלא במחית עשירה של בטטה ודלעת כמו רסיסים רכים.
בכל נגיסה הזכרתי לעצמי שהמאפה הזה עלה לי תשעה שקלים בלבד. לא היה שום סיכוי שלא לסיים את הסמסה בטטה-דלעת הזו. כמעט קניתי עוד אחת, אבל ידעתי שגם אם אקנה – כנראה לא אצליח להשאיר אותה לעצמי לאחר כך.
• מנטי'ס. יצחק בן צבי 23, ראשון-לציון. כשר
הנזק: 15-9 שקלים למאפה
