שבר ענף יצרניות הרכב בגרמניה הוא כבר הרבה מעבר למשבר. הוא מאבק קיומי. מדובר בתעשייה בקריסה. מתח הרווחים התכווץ פי שלושה, הסינדרום הסיני עשה פעולת מלחציים: הסינים הפסיקו לקנות מכוניות גרמניות אחרי שלמדו איך לייצר אותן בעצמם ובמחיר הרבה יותר זול, המכוניות הסיניות מהוות תחרות קשה מאוד עבור הרכבים הגרמנים גם בזירות האירופאיות, האמריקאיות ואפילו המקומיות. מלחמות המכסים, מחירי האנרגיה הגואים בגלל המלחמות, כוח העבודה היקר, והכישלון הגרמני הטוטלי לתת לסינים תחרות באגף המכוניות החשמליות, הוסיפו גם הם לשפל חסר התקדים בשוק המכוניות הגרמני.
מול המשבר הזה הופיע וקטור אחר, לכאורה לא שייך: הביקוש ההולך וגובר של גרמניה ושכנותיה להתחמש במהירות מול האיום הרוסי, גרם לתעשיית הנשק בגרמניה לשגשג. מול הפיטורים ההמוניים (שכבר התרחשו ואלו שצפויים) בתעשיית הרכב וצמצום מפעלי הייצור, חברות המייצרות נשק ותחמושת היו זקוקות לעוד ידיים עובדות, עוד קרקע כדי לייצר את הכלים לצבא, עוד ידע תעשייתי של עובדים מוכשרים וחברות.
כך שבתחילה נוצר פה פתרון קסם: מפעלי וחברות הנשק קנו או שכרו שטחים תעשייתים מחברות המכוניות והעבירו אליהן עובדים. אבל בחודשים האחרונים הקשר בין שתי התעשיות הללו הפך להרבה יותר סימביוטי, כשהמנהלים ומקבלי ההחלטות בחברות הגדולות, בסוג של הרמת ידיים מענף ייצור הרכב, החליטו לשלב את החברות שלהם יותר ויותר בנושאים של כלי רכב מבצעיים או כלי רכב נושאי טילים, סוללות הגנה ורחפנים לשדה הקרב העתידני.
אובדן של מיליארדים
המעבר הזה נעשה הן על ידי ענקיות הרכב הגרמניות כמו פולקסווגן שכבר המירה חלק מרצפות הייצור שלה לייצור ביטחוני, ונמצאת במגעים (בין היתר עם "רפאל" הישראלית עבור כיפת ברזל) לייצור כלי רכב למטרות צבאיות, ומרצדס שדגם הג'י קלאס כבר נמצא זמן מה בשימוש נרחב ביחידות של הצבא הגרמני והודיעה בשבוע שעבר על שיתוף פעולה מסיבי עם חברת "טייטן", לייצור כלי רכב שיישאו את מערכות ההגנה של החברה. שתי החברות הללו גם הודיעו כי ישקיעו יותר ויותר כספים מתקציב הפיתוח והמחקר שלהן לטכנולוגיות צבאיות ובטחוניות.
המעבר של חברות הענק הללו לשטח צבאי, גורר אחריו כמובן גם את מאות החברות הקטנות יותר המספקות ציודים וחומרים למרצדס ופולקסווגן. כך, חברת המנועים הוותיקה דויטש שעונה על הביקוש ומעבירה יותר ויותר פסי ייצור שלה לצרכים צבאיים, או חברות אחרות שבמקום לקבל את ההזמנות שלהן מיצרניות המכוניות, מקבלות כעת הזמנות מחברות נשק גרמניות, מה שמבטיח להן גם קיום כלכלי וגם הימנעות מפיטורי ענק.
הזליגה הזאת מתעשיית הרכב המסורתית לתעשיות הביטחוניות לא מייחדת רק את החברות הגרמניות. גם חברות יפניות וקוריאניות כמו יונדאי וטויוטה פוזלות לעבר השוק הביטחוני. ענקיות הרכב מכל העולם כיכבו בשבוע שעבר בתערוכת הנשק הגדולה בפריז. אבל עבור היצרניות הגרמניות מדובר ממש בצעד הישרדותי. "העולם הפך למקום מאוד בלתי צפוי", אמר אולה קאלניוס, מנכ"ל קבוצת מרצדס בנץ בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל", "וזה ברור מאליו שאירופה חייבת לחזק את היכולות ההגנתיות והבטחוניות שלה. אם נוכל למלא תפקיד חיובי בנושא הזה, נהיה יותר ממוכנים לעשות כך". בזמן הראיון, שיתוף הפעולה של מרצדס עם הצבא היה מינורי ותוכניות עתידיות היו בגדר תכנונים, אבל מאז כאמור, מרצדס נכנסה לשיתוף פעולה עם "טייטן" לייצור כלי רכב עבור מערכות ההגנה האוויריות של החברה, וההשתלבות של מרצדס בייצור תעשייתי לצבא הפכה למוחשית הרבה יותר.
אבל כלכלנים רבים מזהירים כי מדובר בתרופה רכה מדי עבור מחלה קשה ממנה סובל שוק המכוניות הגרמני. נכון, עובדים רבים שומרים על מקום עבודתם, ושטחים לא מנוצלים של מפעלי הרכב הופכים לשטחי ייצור עבור תעשיות צבאיות, אבל תעשיית הנשק תצטרך לעבוד הרבה שעות נוספות כדי להדביק את הפער בין התעשיות: ב-2024 הסתכמו מכירות הרכב של היצרניות הגרמניות בהכנסות של 540 מיליארד אירו. לעומת זאת, סך ההכנסות מתעשיות הנשק הגרמניות ל-2023 הסתכמו ב-30 מיליארד אירו. מאז, כמובן, חלה נסיקה גדולה בהיקף המכירות של חברות הנשק, אבל לא בווליום שיכול להדביק את ההכנסות מענף המכוניות.
חבל הצלה לעובדים
בשנות השיא שלה, לפני כחמישים שנה, דויטש העסיקה כמעט 40 אלף עובדים בגרמניה. כיום המספר צנח לכ-3,000 עובדים. שום פתרון אמיתי לא נראה בשער, עד שהגיעה הפלישה של פוטין לאוקראינה ב-2022. "עד אז, ייצור של נשק או ייצור עבור הצבא ותעשיות הביטחון נתפס בחברה הגרמנית כמשהו שאתה לא אמור לעשות, כמו תעשיית ההימורים כמעט", אמר סבסטיאן שולטה, מנכ"ל החברה, בראיון לרדיו, "אבל מאז זה נהיה לגיטימי עבורנו לייצר מנועים עבור טנקים ועבור תותחי הוביצר". עדויות כמו של שולטה אפשר לשמוע ממנהלים שונים של חברות שנהגו לספק תיבות הילוכים, שילדות ושאר אביזרים לתעשיית הרכב, וכיום משתמשים בדרישות הבטחוניות כחבל הצלה כדי להשאיר את החברות והעובדים שלהם על הרגליים.
מדובר כאמור בהימור. תעשיות הרכב הגרמניות מסתגלות למציאות ביטחונית חדשה שבה המפעלים שלהן, הידע והידיים העובדות, עוברות לייצור של ציוד צבאי, אבל יש בהחלטה הזו גם סוג של כניעה של תעשיית הרכב הגרמנית לדומיננטיות של השוק הסיני.
אבל זה הימור מושכל: לא רק שרוסיה הכניסה את אירופה למציאות בטחונית חדשה, אלא שגם היחסים עם הממשל החדש בוושינגטון והעובדה שברית נאט"ו הולכת ומתאדה תחת שלטון טראמפ, הבהירה למדינות האירופאיות שהן כבר לא יכולות לסמוך על קבלה וקנייה של ציוד צבאי ונשקים מארצות הברית, וכי עליהם להתבסס על ייצור מקומי. זו תעשייה שמאות מיליארדי אירו ינותבו אליה בשנים הקרובות.
חברות הנשק כבר מעבירות סדנאות רבות לעובדים מתעשיית הרכב כדי שיתאימו את הידע שלהם לתעשייה החדשה, אבל גם פה קיים מחסור ענק בידיים עובדות, בעיקר לאנשים עם הכשרה. ברוב התעשיות בגרמניה ובאירופה המחסור הזה ממולא על ידי הכנסה של מהגרים טריים למעגל העבודה, אבל בגלל סוג הייצור, כל העובדים חייבים לעבור סינון בטחוני קפדני וארוך, מה שמייצר מחסור עוד יותר גדול בידיים עובדות.
