לאמין ימאל ודגל פלסטין נותרו מחוץ להרכב של נבחרת ספרד, שפתחה אמש את משחקיה בבית ח' של גביע העולם מול נבחרת שאפשר לבחור אם לכנות אותה כף ורדה, קייפ ורדה או קאבו ורדה, אבל אי-אפשר היה לטעות בתפקיד אליו לוהקה – להיות המגלשה באמצעותה אלופת אירופה תחליק בנינוחות אל הטורניר החשוב ביותר בניסיון לשחזר את מהלכה מ-2010. אז היא הגיעה למונדיאל כאלופת אירופה המכהנת והפליאה לכבוש את העולם, והפעם? גם מסע של שמונה ניצחונות, בתקווה, מתחיל בניצחון על נבחרת אפריקאית בהופעת בכורה.
לא היה טעם להטריח בעניין את לאמין ימאל, לא ככה?! הרי גם אם יקשרו מטפחת סביב עיניו של מחליפו, פראן טורס, ספרד אמורה להסתדר, אבל בדקה ה-23, כשהסתיים הרבע הראשון ושחקני שתי הנבחרות הלכו לשתות קצת מים לפני שיתחיל הרבע השני, קייפ ורדה (נסגור על הגרסה הזאת) יכולה הייתה להיות מרוצה. לא רק שהתוצאה עדיין הייתה 0:0, גם לא קרה דבר שיכול היה לגרום לה להיות אחרת. לומר שספרד שיחקה בהילוך ראשון במשך 40 דקות יהיה אנדרסטייטמנט. היא שיחקה מתוך שינה. ברגעים הקשים היא נראתה כמו הומאז' נוראי לנבחרת האימפוטנטית של מוצאי תקופת הטיקי-טקה, אז הניעה את הכדור ואת עצמה עד שהתעלפה והודחה מול רוסיה בשמינית גמר מונדיאל 2018.
סימני התעוררות ראשונים נרשמו כאשר טורס בעט מחמישה מטרים למשקוף. אולי זה היה רעיון לא כל כך טוב לכסות לו את העיניים. ההחמצה של טורס הייתה אות הפתיחה למיני בליץ ספרדי במסגרתו נרשמו עוד שתי הזדמנויות שנעצרו בידיים של השוער ווזיניה, בן 40 בגופו אבל צעיר בנפשו. המונדיאל הוא המקום שבו גם שחקנים שנולדו באמצע שנות ה-80' יכולים להיוולד פתאום מחדש. מעטים ידעו שאי שם בעולם מסתובב אדם עם כפפות המתקרא ווזיניה, ועכשיו כל מי שאוהב כדורגל מוכן להישבע שהוא אחד השוערים הטובים בעולם. גם אם זה לא נכון, זה היה נכון לערב אחד.
קסמו של המשחק
כאשר השופט הירדני שרק למחצית ושלח את הנבחרות לחדר ההלבשה ב-0:0, זה היה מעל ומעבר לכל ספק האירוע הגדול ביותר בתולדות קייפ ורדה מאז זכתה בעצמאות מפורטוגל ב-1975. מי שתהה למה הפורטוגלים הסכימו לשחרר, קיבל את התשובה אמש – בשביל שיהיה מי שיקשה על שכנתם במונדיאל כעבור 51 שנה.
שני אלמנטים נותרו זהים גם בפתיחת המחצית השנייה – השליטה המוחלטת של הספרדים, שהניעו את הכדור סביב רחבת קייפ ורדה, וחוסר היכולת שלהם לתרגם אותה לשער. לואיס דה לה פואנטה, מאמן ספרד, נמנע מלבצע חילוף עד לדקה ה-71, אז, בסופה של הפסקת השתייה שסימנה על המעבר לרבע האחרון, קם ימאל – הפעם בלי הדגל - מהספסל לדקות ראשונות מזה כחודשיים. יחד עם מיקל מרינו, הוא נכנס כדי לנסות ולהציל את הפייבוריטית המוחלטת ממבוכה בסדר גודל כמעט תנ"כי. בתוך דקה הוא כבר החל במהלך בסופו מיקל מרינו החמיץ מלב הרחבה אחרי מסירה של מרקוס יורנטה. זה היה רמז שלא התפתח לכדי כלום.
הקלף האחרון בחפיסה של דה לה פואנטה היה להחליף את טורס המחמיצן הכרוני בדני אולמו בתקווה שבכך משהו ישתנה ולו קרמטית, אבל גם זה לא עזר, כמו גם שילובו של ניקו וויליאמס, עוד שחקן שדה לה פואנטה היה שמח לחסוך ממנו את המאמץ, אבל לא נותרה לו ברירה. בכל מובן פרט לאחד, ספרד יכולה להיות מודאגת. הסיבה היחידה לאופטימיות – את המונדיאל הקודם ארגנטינה פתחה בהפסד לסעודיה, וכולם זוכרים איך זה הסתיים. בעוד שישה ימים היא תפגוש את אותה סעודיה, שוב באטלנטה. את כל מה שחסכה מקייפ ורדה, היא תצטרך להוציא על חשבון הסעודים, מה שיסייע למסגר את הסיפור מול הנבחרת הזעירה כלא יותר מיום רע במשרד. פנצ'ר נוסף, וספרד תמצא את עצמה משחקת על החיים מול אורוגוואי במחזור האחרון.
זה היה ה-0:0 הראשון של הטורניר, אבל למרות היעדר השערים זה היה כנראה המשחק הטוב ביותר של המונדיאל עד כה. טוב, מכיוון שהוא סיפק את ההפתעה הגדולה ביותר וביטא את הרוח האמיתית של הטורניר הזה, שמפגיש בין אימפריות שהיו שם מאז ומעולם עם נבחרת מקבוצת איים באוקיינוס האטלנטי שהגיעה לשם לראשונה. לרוב זה נגמר כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, אבל הפעם האחת שזה לא – היא שווה את הכל ומזכירה את קסמו הבלתי נגמר של המשחק.
