אין מלחמות שמחות. אין כל חדווה במראות של הרס דם יזע ודמעות, כשלצד המתים מסתובבים כרוחות רפאים, העקורים, ללא אופק או תקווה. בשני הצדדים. לעומת זאת, מלחמות מיותרות יש לרוב. מלחמות שנולדו בגלל היבריס שאחז במנהיג, או בגלל בורותו. טראמפ יצא למלחמה גרנדיוזית כשלרשותו הצבא החזק בעולם, נתן יד לנתניהו, וכך צעדו שני המנהיגים מעל ערימות קברים והריסות לעבר הכישלון המפואר.
במשך שלושה חודשים התנהלה מלחמה לא הכרחית, שאמורה להסתיים השבוע במזכר הבנות בין ארה"ב לאיראן על הפסקת אש. גולת הכותרת: פתיחת מיצרי הורמוז. אלא שהורמוז היה פתוח לפני המלחמה, ומה שמסתמן במזכר יכול היה להיות מושג גם בלי 14 אלף גיחות של מטוסים אמריקאים וישראלים מעל שמי טהרן, בלי טילים על ישראל.
ראש הממשלה בנה את הקריירה הפוליטית שלו על הפחדה מתמדת מפני האיום הקיומי המתהווה באיראן. נתניהו בלי איום איראני לנופף בו, דומה ללוויתן מתאבד המשליך עצמו אל החוף. הוא לא יכול היה להרשות זאת לעצמו כי יש לו משפט ויצר השרדות מגלומני. השבוע קיבל מטר חרפות מטראמפ, "הידיד הטוב ביותר" שהיה לישראל בבית הלבן. הוא לא הפנים כי מי שהולך לישון עם כלבים מתעורר עם פרעושים.
בתור מר אמריקה, הוא היה אמור לדעת שטראמפ אוהב ונאמן רק לאדם אחד: הוא עצמו. טראמפ היה לצידו כאשר זה הלם את האינטרס שלו. הוא סילק אותו מדרכו בקללות וגידופים כאשר נתניהו ניסה לחבל בניסיונותיו להשיג הסכם עם איראן. הוא בז לשיקול דעתו, כמו גם לתחבולותיו השקופות. את השבר בין וושינגטון לירושלים אי אפשר יותר לטייח. גם אי אפשר להתעלם מהנזק העצום ש"מנהיגותו" של נתניהו גרמה למעמדה המתכלה של ישראל בארצות הברית ובעולם.
החטא הקדמון היה במרץ 2015. נתניהו משופע באדרנלין ונוכחות של אחד שיודע הכל - הגיע לנאום מול שני בתי הקונגרס, מאחורי הגב של הנשיא אובמה, במטרה לטרפד לו את ההסכם עם איראן. בסופו של דבר ההסכם נחתם והוא היה טוב. הארכיטקט של ההסכם, שר האנרגיה בממשל אובמה, הפרופסור לפיסיקה ארנסט מוניז, אמר לי בריאיון כי מאחורי הקלעים ישראל היתה שותפה לכל המו"מ: "קיבלנו מהמומחים הישראלים הרבה עצות שהושמו בסעיפים השונים. נתנו לישראל תחושה שהיא בתוך החדר", אמר לי מוניז.
לאחר חתימת אותו הסכם, איראן לא הפרה את סעיפיו. עד שטראמפ נכנס לבית הלבן ובלחץ נתניהו פרש מההסכם. אז גם האיראנים שברו את הכלים ועשו את הקפיצה המשמעותית ביותר בתכנית הגרעין. במשמרת של טראמפ ונתניהו.
נשיא ארה"ב הבטיח שיביא הסכם טוב יותר מזה של אובמה: זה לא יקרה. ובכל זאת, הסכם גרוע עדיף על מלחמה. הארי ששאג והעם שקם כלביא לא הביאו את השקט, לא הפילו את המשטר ואת האורניום.
את הסנוקרת נתניהו קיבל. עכשיו הוא יכול ליישר את החולצה ולקפוץ על העגלה, לפני שסוס ההיסטוריה דוהר בלעדיו, בלעדינו. כל שאר אופציות הדמים מוצו עד לעייפה.
מה שמסתמן במזכר יכול היה להיות מושג גם בלי 14 אלף גיחות של מטוסים מעל טהרן ובלי טילים על ישראל
