אנחנו בסדר עולמי חדש ומפחיד. כל דאלים גבר. איראן, המדינה המסוכנת ביותר לשלום העולם, המדינה היחידה שבאופן פומבי לחלוטין מממנת ארגוני טרור, המדינה היחידה שמצהירה על כוונתה להשמיד מדינה אחרת, המדינה שמבצעת טבח באזרחיה שלה – היא המדינה שיוצרת את הפרדוקס האסטרטגי החדש: מדינה שצבאית ספגה תבוסה, אבל היא המנצחת הגדולה במערכה. היא נכנסה לעימות בינה לבין המדינה שאמורה להיות המעצמה החזקה בעולם – ולפי ההסכם שנחתם – יצאה כשידה על העליונה.
היינו על סף השמדה, אמר נתניהו, והסכנה הוסרה. נתניהו התבלבל. זה המשטר האיראני שהיה על סף השמדה. וזה המשטר האיראני שיכול לומר שהסכנה הוסרה. ההישג הבולט היחיד בהסכם הוא פתיחת מצר הורמוז, שממילא היה פתוח לפני העימות. אין כמעט הצהרה של שני האישים, טראמפ ונתניהו, שהם הצליחו לעמוד בה. נכון, זה יותר בגלל טראמפ. הוא החליט על כניעה. לא נתניהו. אבל נתניהו ממשיך למכור לנו אשליות. מסיבת העיתונאים שלו ביום שני בערב הייתה מביכה. הוא מכור לדברי רהב. ואין בסביבה שלו מישהו שמסוגל להעיר לו.
1 צפייה בגלריה
טהרן, השבוע. נתניהו התבלבל. זה המשטר האיראני שהיה על סף השמדה ושיכול לומר שהסכנה הוסרה | צילום: גטי אימג'ז, Majid Saeedi
*
ומדוע מדובר בלא פחות משילוב בין כניעה לתבוסה? משום שהכלל ההיסטורי הוא שהצד המנצח דורש פיצויים על הנזקים שנגרמו לו מהצד התוקפן. כך היה לאחר מלחמת העולם הראשונה. כך היה לאחר מלחמת העולם השנייה. גרמניה התמודדה עם דרישת פיצויים של 1.3 טריליון יורו מפולין ועומדת מול דרישה של 420 מיליארד יורו מצד יוון. אבל איראן הצליחה להפוך את הסדר העולמי על פניו. היא דרשה פיצויים של 300 מיליארד דולר על הנזקים שנגרמו לה במהלך המערכה, ובנוסף, הפשרה מיידית של המיליארדים המוקפאים בגלל הסנקציות. טראמפ הכחיש ומיהר לפרסם פוסט שקובע שמדובר בפייק ניוז. אבל כמעט לכל משפט שהוא מוציא מהפה אין משמעות. הוא משקר גם, ואולי בעיקר, כשהוא יודע שהוא משקר. הסעיף הזה מופיע במזכר ההבנות שפורסם ונחתם. לקרוא ולשפשף את העיניים. הסכם כניעה. ואם היו ספקות, סגן הנשיא ואנס, ניסה לתרץ, בקולו שלו, שאיראן תקבל פיצויים אבל "לא ממשלם המסים האמריקאי", אלא ממדינות המפרץ. ממש סיבה למסיבה. איראן התקיפה את מדינות המפרץ, שסירבו להשתתף בלחימה נגדה, וגרמה להן נזקים במיליארדים. ובמקום שאיראן תשלם להן פיצויים – מהכנסות הנפט - ואנס מגלה שהן ישלמו לה. גם ואנס לא דייק. משום שלפי הנוסח הסופי – האחריות לפיצויים מוטלת גם על ארה"ב.
*
ההסכם כל כך אבסורדי, כל כך מנוגד לכל ההבטחות, כל כך מנוגד לכל תקדים היסטורי, כל כך מנוגד ליחסי הכוחות בשטח, כל כך מנוגד לתוצאות העימות הצבאי, כל כך מיטיב עם איראן וחיזבאללה ודורס את העם האיראני ואת אזרחי לבנון, שמתעורר חשד שמאחורי הקלעים קרה משהו שחולל את השינוי הבלתי נתפס. אולי שחיתות. ועוד נגיע לכך. איך זה שמנהיגי איראן מוצגים עכשיו, בפיו של טראמפ, הגיוניים ומעשיים ונתניהו מוצג כבריון שיש לו את החוצפה להגיב לטרור חיזבאללה? אפילו ג'ון רטקליף, ראש ה-CIA, שטראמפ מינה, הבהיר שהוא מטיל ספק בכוונתה של איראן לממש את חלקה. הסעיפים שמיטיבים איתה מתורגמים למטבע קשה. הסעיפים שבהם היא מתחייבת למשהו – מעורפלים.
אז איך התחוללה התפנית המדהימה? כדאי לשים לב לנפשות הפועלות. לפי הפרסומים, שר ההגנה הגסת' ושר החוץ רוביו התנגדו להסכם. ואנס, וויטקוף וקושנר לחצו לכניעה. השבוע העניק ואנס ראיון ללא אחרת מאשר מייגן קלי, ששייכת לקבוצה המאוד-ימנית שבשנתיים האחרונות הפכה ליותר ויותר אנטי-ישראלית. ואנס אמר לה שמבקרי ההסכם עם איראן "רוצים שזה יימשך עד שכל הפצצות יוטלו או עד שכל האיראנים ימותו". סגן הנשיא ירד מהפסים. הוא מצמצם את המרחק בינו לבין ידידו הקרוב, המשפיען האנטישמי טאקר קרלסון. וזה מפחיד.
אז איך התחולל השינוי? אנחנו יודעים שנציגי קטאר הם אלה ששהו בטהרן כדי ללחוץ על גיבוש העסקה, ואפילו נציגי איחוד האמירויות היו שם. מה קרה שם, בחדרים הסגורים? מפקדי משמרות המהפכה, מותר להניח, הניחו אקדח על השולחן. לא רק פגיעה במתקני אנרגיה, אלא גם נשק יום הדין – פגיעה במתקני ההתפלה של מדינות המפרץ. במהלך המלחמה שמרו הצדדים על קווים אדומים. אבל אם לא יהיה הסכם, איימו בטהרן, ואם ייפגעו מתקני האנרגיה של איראן, מתקני ההתפלה ייפגעו. המשמעות היא אסון בסדר גודל גרעיני. בפועל, איומים בפגיעה אנושה כזאת הושמעו כבר בחודשים הקודמים. כך שלנוכח האיום של טראמפ, רק לפני שבוע, לכבוש את האי ח'ארג – האיראנים הציגו איום משלהם. מדינות המפרץ הרימו ידיים. וויטקוף וקושנר התייצבו לצידן, בעמדה מעוררת תהיות. ביחד הם הכניעו את טראמפ. כך שאם ההסכם הזה מריח כמו פרוטקשן ונראה כמו פרוטקשן – אז מדובר בפרוטקשן.
אלא שייתכן שקורה כאן משהו הרבה יותר מסוכן. מי העלה את הרעיון להקים קרן של 300 מיליארד דולר לשיקום איראן? נדמה שאיראן. אלא שה"ניו ריפבליק", לא כלי תקשורת שולי, הציג כיוון אחר: "נראה כי הקרן היא רעיון של שליחי טראמפ למזה"ת, וויטקוף וקושנר". מדוע שהשניים הללו יעלו רעיון עוועים שכזה? ולמגזין יש תשובה: "נראה די ברור שקרן ההשקעות היא אסטרטגיה עם הסוואה דקה עבורם כדי להרוויח כסף מההרס שטראמפ משאיר אחריו".
האם מדובר בהסכם שהוא לא רק התאבדות אסטרטגית אלא גם שחיתות גלובלית? צריך להודות שבלי קשר לעסקה, יש ניחוח רע מעצם העובדה שוויטקוף זכה לסיוע מקרן קטארית, בסך 623 מיליון דולר. למעשה, קטאר הצילה אותו מפשיטת רגל בפרויקט מלון Park Lane במנהטן. קושנר קשור בטבורו למפרציות, בעיקר לסעודיה, עם השקעה של 3 מיליארד בקרן שהקים, Affinity Partners. והקונגרס, יש לציין, פתח בבדיקת הקשר בין עסקיו של קושנר והעיסוק הדיפלומטי שלו, במדינות שאליהן הוא קשור כלכלית.
כך שצריך לשאול שוב: האם הפרסום הלא-ייאמן מה"ניו ריפבליק", שהרעיון להקים קרן של 300 מיליארד דולר נובע מאינטרסים עסקיים, נכון? האם הלחץ התמוה-משהו של השניים הללו למען ההסכם הוא חמדנות חסרת גבולות? אסור לחשוד בכשרים עד שיש הוכחות. אבל יש חשש שההסכם הוא כל כך לא מתקבל על הדעת, שאין מנוס מלחפש את המניעים שהובילו אליו.
העסקה הזאת היא נקודת שפל חסרת תקדים. גם איוולת אסטרטגית, גם הענקת ניצחון לנמסיס של ארה"ב וישראל. גם חשש לשחיתות. על מדף ההיסטוריה, הסכם הכניעה לאיראן יוצב גבוה יותר, הרבה יותר, מהסכם מינכן.
