עם כל כך הרבה כישרון, עומק וציפיות, איך זה שקיבלנו כל כך מעט מפורטוגל? איטיות בלתי נסבלת, מיליון מסירות, רובן לרוחב, שהיה ניתן לחשוב שהמטרה היא להרדים את שחקני הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ואת הקהל, וכך אולי לגנוב שער. האוהדים ביוסטון כנראה תלשו שיערות מרוב עצבים – לא עבור ה-1:1 הזה הם שילמו אלפי דולרים.
ועכשיו כל המבטים יתמקדו בכריסטיאנו רונאלדו בן ה-41, שנראה כמו שחקן בן... 41. אי-אפשר לומר אפילו שהוא היה חלש, מאחר שקשה לזכור מתי הוא באמת נגע בכדור לאורך 90 הדקות. וזה בלי בכלל לדבר על בעיטות לכיוון השער, כן? נכון, הוא נכנס להיסטוריה עם מונדיאל שישי בקריירה, בדיוק כמו הבחור ההוא ששיחק 24 שעות לפניו, והבנו שהוא רוצה לשבור את כל השיאים, להגיע ל-1,000 שערים ולזכות במונדיאל. אבל איפה הוא ואיפה מסי? מוטב שרוברטו מרטינס יפסיק עם שיטת ה"זו הנבחרת של כריסטיאנו" ויבין שאם יש לך בהרכב את שני הקשרים הכי טובים בעולם, ויטיניה וברונו פרננדש הם אלו שצריכים לנהל את העסק. גם אם זה אומר לתת לפעמים מנוחה לרונאלדו, שהחמיץ שני מצבים טובים, ולא להתעקש עליו. ז'ואאו נבש היה זה שהבקיע (6), ויואן וויסה השווה בתוספת הזמן של המחצית הראשונה.
הקטע המדהים הוא שאם הקונגולזים היו לומדים קצת מפורטוגל ומחזיקים טיפ-טיפה יותר בכדור, מאוד יכול להיות שההיסטוריה הפרטית שעליה הם חתומים גם כך, הייתה הופכת לאחת הסנסציות הגדולות בתולדות המונדיאל. את טראומת 1974 הם הותירו הרחק מאחוריהם והראו מהירות, חדות והמון פוטנציאל בדרך לשער ונקודה ראשונים בתולדותיהם. קצת פחות נאיביות – וביום בהיר רואים את השלב הבא. מה שכן, אין בכלל ספק שהמשחק הבא של הקונגולזים, מול קולומביה, יהיה אחד המרתקים שנראה בשלב הבתים.
