ב-22 ביוני 1986, בדיוק מחר לפני 40 שנה, התקבצו 115 אלף צופים באצטדיון אצטקה כדי לראות את רבע הגמר בין ארגנטינה לאנגליה. ידענו שמצפה לנו משחק מצוין, לא דימיינו שנקבל את המשחק הכי מיתולוגי בתולדות הכדורגל, והכל בזכות ארבע דקות בגן עדן (או גיהינום - תלוי מאיזה צד אתם).
זה התחיל בדקה ה-51 עם שער ה"נגיחה" מעל פיטר שילטון. עשרות אלפי צופים ראו בבירור את נגיעת היד, אחרים (ואני ביניהם) לא ממש קלטו מה קרה בלי הילוך חוזר, אבל לכולם היה ברור שגמד בגובה 1.65 שנוגח מעל שוער בגובה 1.83 זה תרחיש מפוקפק במקרה הטוב. השופט והקוון לא ראו, הוואר עוד לא נולד, וכך קיבל העולם את "יד האלוהים", כפי שדייגו יקרא לה בסיום.
מחר לפני 40 שנה. "יד האלוהים"
(Getty Images, Getty Images)
ארבע דקות אחרי הרמאות, הגיעה יצירת האמנות. דייגיטו השמנמן והזריז יצא לסלאלום של חייו, עבר חמישה אנגלים ב-50 מטר (כולל פעמיים את הבלם טרי בוצ'ר) וכבש את "שער המאה". כששני שערים במשחק אחד מקבלים כינוי, אתם יודעים שהוא ייכנס לפנתיאון. גארי לינקר, אגב, צימק ל-2:1, אבל בסיום כולם דיברו רק על איש אחד.
לפני הגמר מול הגרמנים הצטרפתי לקבוצת עיתונאים ארגנטינאית שריאיינה את חורחה ולדאנו, כוכב ריאל מדריד. שאלתי אותו איך זה מרגיש להיות בסך הכל עוד בורג בנבחרת, אחד מעשרה שחקנים שתפקידם לסייע למלך. "אין בעיה, החלטנו שהחודש הזה כולנו העוזרים של דייגו", ענה ולדאנו, "הוא יביא לנו את המונדיאל הזה".
וכך היה.
