0, זה היה מספר הנגיעות בכדור של מיקל אוירסבאל בחצי השעה הראשונה במשחק מול קייפ ורדה במחזור הראשון. אתמול, אחרי פחות מחצי שעה (האמת שתוך 24 דקות) מול סעודיה, לא רק שהוא נגע הרבה יותר בכדור, כבר היו לו צמד ובישול כחלק מההצגה של ספרד שהסתיימה ב-0:4 מרשים וחד-צדדי, ללא קשר ליריבה.
עם או בלי קשר לפערים האדירים ביכולת של כל הנבחרת, לואיס דה לה פואנטה ביצע ארבעה שינויים ב-11 שפתחו מול היריבה מאפריקה, אחד מהם הוא לאמין ימאל, שהתחיל את החגיגה. אחרי ההפסקה אוירסבאל וימאל הוחלפו ונשלחו לנוח - יהיו אתגרים נוספים וקשים יותר וצריך לשמור את הכוכבים טריים - וניתן רק לדמיין כמה שערים נוספים היו נכבשים במידה שהשניים היו נשארים על הדשא.
זו הייתה ספרד של היורו, ספרד תכליתית ויעילה, ספרד שמחפשת את השער בכל התקפה. לה-רוחב? ההפך. לא עוד התמזמזות חסרת מטרה והתמסרות אינסופית, אלא התקפות מהירות, מסירות מדויקות ובעיקר תכליתיות, שזו המילה שאולי אפיינה הכי טוב את הספרדים לפני שנתיים. אז זה נגמר עם גביע באחד הטורנירים הכי מרשימים של נבחרת - מתחילתו ועד סופו. וכן, אפשר לומר ברוכה הבאה ספרד למונדיאל 2026, והתראת כוננות ספיגה לשאר הנבחרות.
זה היה היום הארוך בשנה, ואם תשאלו את השחקנים הסעודים, הם ללא ספק חשו את זה. 90 הדקות הללו הרגישו להם יותר כמו נצח; השעון כאילו עצר מלכת וגם "הפסקות המים" הידועות לשמצה, שעד כה היו מתכון כמעט בטוח לחבלה במומנטום, לא השפיעו כלל על הנעשה על הדשא. רבים מבקרים את דה לה פואנטה, שחגג אתמול יום הולדת 65, על ההחלטה להמשיך עם אונאי סימון בין הקורות, כשבספסל ממתינים ז'ואן גרסיה ודויד ראיה, השוערים של ברצלונה וארסנל, אלופות ספרד ואנגליה. המשחק היה כה חד-צדדי, שבאותה מידה היה אפשר להציב שם בובת קרטון ואף אחד לא היה יודע או מרגיש בהבדל.
ועכשיו? הקרב על ראשות הבית מול אורוגוואי - נבחרת איכותית בהרבה מסעודיה וקייפ ורדה ואחת שלא רק תעשה לאלופת אירופה חיים יותר קשים, אלא גם תעמיד במבחן את העמידות והעומק בסגל הספרדי. כי מכאן ההפסקות בין המשחקים ילכו ויתקצרו והחוסן הגופני יילקח לקצה, בטח אחרי עונה כל כך ארוכה ומפרכת, כשיש שחקנים - לדוגמה מארק קוקורייה, שזכה בקיץ שעבר עם צ'לסי באליפות העולם למועדונים, שלא זוכרים מתי היה להם קיץ פנוי.
