יש לי אלרגיה למסעדות חדשות. בזמן האחרון נהיה טרנד להרים שלט של "תפריט הרצה מצומצם" או "מחירי היכרות לזמן מוגבל". המשמעות האמיתית של הניסוחים האלה היא פשוטה: מריצים עלינו, הלקוחות, ניסויים דרך הכיס, ומחליקים לנו מנות חצי-אפויות בזמן שמחייכים אלינו מאחורי הוויטרינה. את ההרצות שלכם, חברים, תעשו על חשבונכם. בגלל זה, כשראיתי את השלט ב"כדור הזהב" שמציע מנת פלאפל ב-18 שקלים, הייתי בטוח שזו עוד מלכודת הרצה. אבל כשנוסעת קבועה שגרה ברמת גן המליצה לי על המקום הבנתי שאולי זה משהו שונה. היא שיבחה את המקום והחמיאה לבעלים. מבחינתי, כשנוסע נותן סופרלטיב כזה על הדוכן השכונתי שלו – זה סימן חזק יותר מכל מבקר מסעדות, בטח כשברדיוס התמחור המטורף של גוש דן, מנה בפחות מ-20 שקל זו אטרקציה שחייבים לעצור בה.
נכנסתי והזמנתי מנה. נקודת זכות ראשונה נרשמה מיד: אין כאן כדורים "בלאי" שעומדים בקערה ומחכים ללקוחות מזדמנים וחסרי סבלנות. כל כדור מטוגן פה פיקס על המקום. בשביל תענוג כזה שווה לעצור את החיים לשלוש דקות, וזה בדיוק מה שעשיתי.
בזמן שחיכיתי, הבחור שעמד לפני בתור הזמין את הפלאפל שלו בפיתה מכוסמין והציע לי בלבביות ישראלית טיפוסית ללכת בעקבותיו. הסתכלתי על הפיתות הרגילות של המקום, שהיו גדולות ובשרניות, והסברתי לו בנימוס: "אני אולי כבר לא חובב מושבע של פחמימות לבנות, אבל אני לא אחסוך מעצמי את הנגיסה האמיתית הזו פעם בשבוע". עם כל הכבוד לבריאות – פלאפל אוכלים בפיתה אמיתית.
כשהכדורים יצאו מהשמן, הנדסת המנה החלה. הסלטים בסיסיים וטריים – כרוב כבוש, וסלט ירקות דק עם הר של פלפלים ירוקים חריפים קצוצים מעל. הכדורים של "כדור הזהב" הם כנראה הכי גדולים שנתקלתי בהם בקריירה שלי על הכביש, וסוגרים את הפינה של ארוחת הצהריים. הם פריכים במידה מבחוץ, רכים, ירוקים ומתובלים היטב מבפנים. מרוב שהם גדולים, הטעם שלהם משתלט על כל הביס ומכסה את הפיתה באופן מושלם.
אז אם בא לכם פלאפל מעולה, טרי, אמיתי ובמחיר של פעם – סעו לז'בוטינסקי ברמת גן.
• פלאפל כדור הזהב
ז'בוטינסקי 116, רמת גן. כשר. 050-9655919
הנזק: 18 שקל למנת פלאפל
