ראש ממשלת בריטניה קיר סטרמר הודיע אתמול בהצהרה מחוץ לדאונינג 10 כי יתפטר מהנהגת מפלגת הלייבור, פחות משנתיים אחרי שהוביל אותה לניצחון סוחף בבחירות הכלליות.
סטרמר יישאר בתפקיד ראש הממשלה עד להשלמת הליך בחירת מחליפו, ואמר כי יעשה כל שביכולתו "כדי להבטיח העברת שלטון מסודרת".
מדובר בטלטלה פוליטית חריגה בבריטניה: פחות משנתיים אחרי שהוביל את מפלגת הלייבור לניצחון סוחף בבחירות והחזיר אותה לשלטון אחרי 14 שנות שלטון שמרני, סטרמר ייאלץ לפנות את מקומו בעקבות לחץ כבד בתוך מפלגתו וצניחה במעמדו הציבורי. "השאלה שמפלגתי שואלת כעת היא האם אני האדם המתאים ביותר להוביל אותנו לבחירות הכלליות הבאות", אמר סטרמר. "שמעתי את תשובת הסיעה, ואני מקבל אותה ברוח טובה".
סטרמר פתח את הצהרתו בסיכום הדרך שעשתה מפלגתו מאז שנבחר להנהיגה, הדגיש כי מטרת השינוי בלייבור לא הייתה "כוח לשם הכוח", אלא "שינוי בריטניה לטובה", ומנה את הישגי ממשלתו בשנתיים האחרונות. לקראת סוף ההצהרה ביקש סטרמר להודות לחברי מפלגתו, לעובדי דאונינג 10 ולשירות הציבורי הבריטי. הוא אמר כי מי שיחליף אותו יירש "בריטניה חזקה והוגנת הרבה יותר מזו שאני ירשתי לפני שנתיים", והבטיח להעניק לו "תמיכה מלאה וחד-משמעית".
בסיום דבריו, קולו של סטרמר נשבר בעודו מדבר על משפחתו. הוא אמר כי לאחר שיעזוב את "התפקיד החשוב ביותר במדינה", יקדיש יותר זמן למשפחתו.
המועמד המרכזי להחליף את סטרמר הוא אנדי ברנהאם, ראש העיר מנצ'סטר רבתי, שחזר לאחרונה לפרלמנט ונחשב לאחד הפוליטיקאים הפופולריים במפלגה. כך, בריטניה עשויה לקבל ראש ממשלה חדש עוד לפני כינוס הפרלמנט בספטמבר.
בבריטניה, כשראש ממשלה מתפטר באמצע קדנציה, אין חובה אוטומטית לקיים בחירות כלליות. מפלגת השלטון יכולה לבחור מנהיג חדש, ואם אותו מנהיג נהנה מתמיכת רוב חברי הפרלמנט - הוא מוזמן על ידי המלך להרכיב ממשלה ונכנס לדאונינג 10. זה בדיוק מה שקרה שוב ושוב בעשור האחרון.
המשבר התחיל ב-23 ביוני 2016, כשבריטניה הצביעה במשאל עם בעד עזיבת האיחוד האירופי. התוצאה הייתה צמודה, וראש הממשלה דאז, דיוויד קמרון, שהוביל את המחנה שתמך בהישארות באיחוד - הודיע מיד אחרי התוצאה כי יתפטר.
מאז, בריטניה מתקשה למצוא יציבות פוליטית. הברקזיט לא היה רק החלטה על היחסים עם אירופה: הוא פתח ויכוח עמוק על זהותה של הממלכה על הכלכלה, על ההגירה, על היחסים בין אנגליה, סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד - ועל עתיד שתי המפלגות הגדולות: אצל השמרנים הוא העמיק את הקרע בין תומכי עזיבה קשוחה של האיחוד לבין המחנה המתון יותר, ואצל הלייבור הוא יצר שנים של בלבול בין מצביעים עירוניים, צעירים ופרו-אירופים לבין מעוזים מסורתיים של מעמד הפועלים שתמכו בברקזיט.
במקביל, בריטניה התמודדה עם קורונה, אינפלציה, משבר אנרגיה, שביתות, עומסים במערכת הבריאות ועלייה בכוחן של מפלגות פופוליסטיות, שהפכו את ההבטחה ל"יציבות אחרי הברקזיט" למשימה כמעט בלתי אפשרית.
