ייתכן שהלקח החשוב שלמדו האיראנים מהמערכה במפרץ הוא שהדהירה לגרעין הייתה שגיאה שרק גרמה להם נזק. לראייה, עמידתם במשך שבועות במהלומות הקשות שהנחיתו עליהם ארה"ב וישראל, וחרף כך, בסוף, הם שכופפו את אמריקה של טראמפ וגרמו לו להתקפל ולקפל את ישראל, באמצעות סגירת מצר הורמוז. אם מדיניותם הקודמת נועדה לבסס לעצמם תדמית של מעצמה, הרי שעכשיו העולם כולו הכיר בכך. ובלי גרעין.
אין ספק שחשוב לעקר כל יכולת גרעינית צבאית של האייתוללות. יכולת כזו מכניסה את האזור כולו לתזזית מסוכנת, פותחת עידן חדש של מזרח תיכון גרעיני ומקנה ממד של סכנה גלובלית לכל ניצוץ של לחימה כאן. זו תהיה בהחלט התפתחות רעה. אבל יש בכל זאת משהו מטריד בקונצנזוס האפוקליפטי האוטומטי, באשר לגרעין האיראני, בעיקר על רקע הזיוף המניפולטיבי בהצהרות הפומפוזיות של טראמפ ונתניהו באשר להצלתה של ישראל מחורבן.
גרעין איננו משהו שניתן לעשות בו שימוש התקפי היום, מבלי שהדבר יגרור תגובה מיידית באותו המטבע. אפילו איום מרומז לעשות בו שימוש כזה, עלול לגרור מכת מנע שתביא על המאיים חורבן. את זה הבינה היטב ההנהגה הקודמת של הרפובליקה האיסלאמית.
עכשיו, כששקע האבק, והם מתעוררים לבוקר חדש כמי שמחזיקים לא רק במפתח לכלכלת העולם, אלא גם במפתח למשא ומתן עם טראמפ, באמצעות הפתיל של חיזבאללה – הגרעין חשוב עוד פחות. זה לא יהיה מפתיע אם ימשיכו להתעקש על הסוגייה כקלף מיקוח, עניין של כבוד לאומי, אך זה לא יפתיע גם כשיתפשרו לאחר מיצוי מה שניתן להשיג תמורתו. יש להם את המצר, שום דבר לא בוער.
אפשר לשאול אם איראן גרעינית מסוכנת עבורנו יותר מאיראן קונבנציונלית. תעשיית הנשק שלה תשוקם בעזרת הסינים ובכספים אמריקאיים, גם אם יגיעו בעקיפין דרך קטאר. היא גדולה בהיקפה בהרבה משלנו ויש לה גישה ישירה לקופת הממשלה. על חימוש קונבנציונלי אין מגבלות ואין משטר פיקוח. טראמפ כבר הכיר בכך בדמדומי הראיונות שלו. זה איננו איום גלובלי, והוא לא מפיל את הבורסה. ישנה רק הבעיה ששום מכת מנע לא משתקת אותו, כפי שנוכחנו בשלוש השנים האחרונות, על אף אין-ספור תקיפות מדויקות של חיל האוויר, ויכולות ההגנה הטובות שלנו ושל האמריקאים. זה חשבון שטראמפ השאיר לנו לסגור, בידיעה ברורה שזה לא ייסגר כל עוד האייתוללות בשלטון. והם יהיו שם כנראה עוד הרבה אחרי שהוא ונתניהו יסתלקו מחיינו.
הקונבנציה היא שמלחמות יש לפתוח רק עם הגדרת מטרות ברורה. אבל מלחמות מטבען, מולידות תמיד גם תוצאות בלתי מבוקשות. יש לפני ואחרי. ניצחון, שהשיג את כל מטרותיו, יכול להפוך בהמשך לחסר משמעות. תבוסה יכולה להתגלגל ליתרון. מה שהאיראנים רואים כניצחון, עשוי להתברר כתחילת המפלה. גלי העומק הכלכליים שהמלחמה חוללה, ממוקדים עכשיו כולם בבניית חליפי-הורמוז. הן בים דרך נמלי עומאן, והן באמצעות הובלה יבשתית בצינורות לים התיכון. במילים אחרות, הנפט של עיראק, כווית, איחוד המפרציות וסעודיה, ישונע כולו בעוקף-הורמוז.
תוך שנים ספורות איראן עשויה להפוך מביריון עולמי, לבאסטונר שוליים עם עבר פלילי. כל מי שיוכל יפנה לקונקורציה. יש להם מדינת ענק עם 90 מיליון נפש להאכיל ולספק פרנסה וחיים. אם המיליארדים משארית הנפט יוזרמו שוב לתעשיית הנשק, זה לא יספיק לכך, והאייתוללות יפלו. ואיתם גם חיזבאללה והחות'ים.
