בסוף השבוע האחרון תידרך גורם מדיני על ההחלטה לנצור את האש בלבנון. ההנחיה, שהועברה לדרג הצבאי, הגיעה אחרי הידיעה על הפגיעה בטנק של מג"ד 52 ושמות הנופלים, והעלתה חששות ושאלות רבות בשטח. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התייחס אתמול לראשונה והחלטה ואמר: "ללוחמים שלנו בדרום לבנון יש חופש פעולה מלא לסכל כל איום, ישיר או מתהווה, עליהם או על תושבי הצפון".
אלא שאצל הלוחמים בשטח התחושות שונות. "הייתה לנו שיחה עם המג"ד, שיתפנו שאנחנו מרגישים שאנחנו לא עושים משהו משמעותי שאנחנו צריכים לעשות", תיאר רס"ר (במיל') א', לוחם באוגדה 98, שיצא מלבנון ביום רביעי האחרון, וצפוי להיכנס אליה שוב מחר. "יש לנו מצלמות סביב האיתור (מבנה) שאנחנו נמצאים בו. אנחנו מסתכלים מי מתקרב אלינו, עושים שמירות על עצמנו. בעצם אנחנו יותר מאבטחים את הגזרה מאשר פועלים".
1 צפייה בגלריה
"אנחנו פה למראית עין כמו דחלילים, או כדי להסיר את האיום?". סיירת גולני במרחב הליטני, לפני הפסקת האש | צילום: דובר צה"ל
רס"ר (במיל') א', שזה סבב המילואים השלישי שלו בלבנון לאורך המלחמה, סיפר על התסכול מהיעדר חופש הפעולה שמורגש בשטח: "אני עושה מה שצריך לעשות, אנחנו חיילים, אנחנו מבצעים. אבל זה מצב מעצבן, מרגיז. מרגישים בסוג של משחק של הדרג המדיני, אצל מקבלי ההחלטות. בסוף אנחנו – אלו שפועלים בקצה – לא מרגישים שאנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו רוצים משימות, לחסל מחבלים, ובסוף נשארים בתוך איתור של פליט לבנוני שעזב את דרום לבנון, ומרשתים את האיתור רק לשם הגנה, כדי שרחפנים לא ייכנסו אליו. אנחנו רק בהגנה כרגע. אסור לנו לצאת ביום כי אז הרחפנים עובדים. גם בלילה יש, אבל פחות. לפעמים בלילה יש משימות, כמו פשיטה לחיפוש משגרים של חיזבאללה או שנותנים אש ליישוב הכי קרוב אלינו, רק כדי שיבינו שאנחנו פה ולא יתקרבו. אבל לא ממשיכים קדימה, לא דוחפים ומרחיקים אותם עוד יותר, ופשוט לא עושים את מה שבעצם באנו בשבילו".
רס"ר (במיל') ר’, לוחם בחטיבה 7 של השריון, השלים לאורך המלחמה לא פחות מחמישה סבבי מילואים (יותר מ-360 ימים במצטבר), מתוכם שני סבבים בלבנון שהסתכמו בכחצי שנה, ושהאחרון ביניהם הסתיים בתחילת החודש. "יש לנו חלון הזדמנויות היסטורי וקריטי, שאסור לנו לפספס", אמר. "הדור שלנו מבין את זה, והוא בא לסיים את המשימה, רק שייתנו לנו לסיים אותה. אנחנו רוצים לסיים את זה אחת ולתמיד, ולא להעביר את זה לדור הבא. מפה נובע התסכול של נצירת האש".
"זה מרגיז בטירוף", הוסיף רס"ר (במיל') ר’. "אתה מנסה להיות סבלני, אבל זו התחושה שהייתה לי גם בהפסקת האש אחרי הסבב הראשון בלבנון. יש כעס גדול ותסכול, מהחשש שכל מה שעשינו לא יהיה לחינם".
ר’ יודע לספר גם על השאלות שעולות בקרב המשרתים: "יש חשש להמשך, מה זה אומר קדימה? הכל הלך לפח? חברים סתם נפלו? האם נשארים שם כרצועת ביטחון, או יוצאים חזרה? אי אפשר להילחם לנצח, אבל אם נצא משם אנחנו מזמנים את הטבח הבא. היו לנו לא מעט אירועים עם פצועים והרוגים. שילמנו מחיר כבד, שצריך שנהיה ראויים לו. אם אני נשלח לחזית, ואני יודע שאני עלול לשלם בחיי, אני עושה את זה עבור מטרה גדולה - העם, המדינה, העתיד של הילדים של כולנו. אם אני מבין שכל מה שאני עושה אחרי חודשיים חוזר חלילה, זה מעלה תהיות - מה אני אמור לחשוב בסבב הבא?".
לדברי ר’, לאורך הסבב האחרון הוא וחבריו חשו שאין להם אשראי מלא לעשות את המשימה כמו שצריך: "היו לי על זה שיחות עם מפקדים, אמרתי להם שאנחנו צריכים לחתור למגע, שלא נפחד מזה, בשביל זה אנחנו לוחמים. הרגשתי שמורחים אותי. זה יוצר תסכול, אז מה עושים פה? מראים נוכחות או מבצעים משימה? אנחנו פה למראית עין כמו דחלילים, או כדי להסיר את האיום?".
גם בהסתכלות רחבה יותר, על רקע המו"מ בין ארה"ב לאיראן, ציין ר’ שהוא מתקשה לראות את ההיגיון הגיאו-פוליטי לגבי פעילות צה"ל: "יש רצועת ביטחון שצריך להמשיך לעבוד בה, המשימות ברצועה לא נגמרו - יש איתורים, מנהרות, אמצעי לחימה, ומחבלים שמנסים לפרוץ ולבחון את הערנות שלנו. לנצור את האש זו אמירה טוטאלית. אני מבין שברמה הבינלאומית אולי צריך שישראל תעשה את זה, אבל אסור שזה יהיה בכל מחיר. בסוף, החייל בשטח שמרגיש איום על החיים שלו חייב שתהיה לו אפשרות להגן על עצמו ועל המדינה. אנחנו שם בשביל משימה – להגן על תושבי הצפון מפלישה וירי. 'לחסל את האיום' זה לא לתפוס כמה רובים, כי כך זה לא ייגמר לעולם - זה לחסל את האויב. אבל אם נוצרים לי את האש, אני לא יכול לחסל את האויב".
הדאגה מהמצב מחלחלת גם לבני ובנות הזוג שבבית. לימור, אשתו של לוחם מילואים בחטיבת שריון שיצא לריענון קצר מסבב בלבנון, תיארה אתמול: "כשהוא בבית, יש הרבה חרדה וחשש לחברים שעדיין בפנים. כל עדכון חדשות שמגיע משם מקפיץ אותנו. העדכון על הפגיעה בטנק של דב"ש (מג"ד 52 סא"ל דור בן שמחון ז"ל) בשישי, התקבל ממש באמצע מסיבת סיום גן חובה של הבן שלנו. זה משתק. יש פחד אמיתי ממה שקורה עכשיו בלבנון. הוא עוד ממשיך בסבב ויחזור לשם. הלב שלי ברצפה".
