אתגרים שהולכים וגדלים, יכולת לתת מענה שהולכת ומצטמצמת: אתמול התקיימה ועידת "מדינה בפוסט-טראומה" של "ידיעות אחרונות", בשיתוף ההסתדרות ובהנחייית שרון כידון. במהלך הוועידה דנו מומחים, אנשי טיפול, מקבלי החלטות ומתמודדים עם טראומה באתגרים העומדים בפני מערכת בריאות הנפש, בשחיקת המטפלים ובדרכים לחיזוק החוסן האישי והלאומי.
העומס חסר התקדים על מערכות בריאות הנפש מאז 7 באוקטובר, המחסור באנשי מקצוע והשחיקה הגוברת של אנשי הטיפול עמדו במרכז הפאנל "מטפלים בקצה: שחיקה והשלכות על המערכת". ריקי מאירי, סגנית מנהלת היחידה הקלינית בעמותת נט"ל, הציגה את ממדי הביקוש לסיוע נפשי מאז תחילת המלחמה. לדבריה, קווי הסיוע של העמותה קיבלו עד כה כ-150 אלף פניות, ומספר המטופלים בכלל מסגרות הטיפול של נט"ל זינק ממאות בודדות לפני המלחמה לאלפים כיום. "אנחנו מלווים עכשיו כ-3,000 מתמודדים, מחציתם מילואימניקים ומחציתם אזרחים", אמרה מאירי, "אנחנו רואים את גלי הטראומה בזמן אמת. אחרי כל אירוע ביטחוני משמעותי יש עלייה בפניות, והמילואימניקים ובני משפחותיהם פונים אלינו באופן רציף מאז תחילת המלחמה".
4 צפייה בגלריה
משתתפי פאנל "מטפלים בקצה": מימין – מימין: עו"ד עידן קלימן, סוהיר דקסה, ריקי מאירי ואלי גבאי
(צילום: יובל חן)
יו"ר ארגון נכי צה"ל, עו"ד עידן קלימן, התייחס במהלך הדיון גם לסערה שעוררו דברים שאמר בעבר בשיחה פנימית בנוגע לנפגעי פוסט-טראומה ("אתם לא נכי צה"ל"), לקח אחריות מלאה על הדברים. "זה לא הוצא מהקשרו ואני לא מתנער מהדברים", אמר – והתנצל.
בהמשך תיאר קלימן את השינוי הדרמטי שחווה מערך השיקום מאז פרוץ המלחמה. "הגענו ל-7 באוקטובר עם כ-8,500 נפגעי פוסט-טראומה מוכרים, ואז קיבלנו תוך זמן קצר כ-25 אלף פצועים חדשים. כ-62% מהם כבר מדווחים על תסמיני PTSD, חרדה וקשיים נפשיים נוספים".
אלי גבאי, פיזיותרפיסט במרכז הרפואי רבין ויו"ר איגוד מקצועות הבריאות בהסתדרות, הדגיש כי לא ניתן להפריד בין השיקום הפיזי לשיקום הנפשי. "אנחנו מטפלים באדם השלם", אמר, "הפציעה הפיזית היא רק חלק מהסיפור, ובהמשך נחשפות גם הטראומות הנפשיות שהמטופל נושא איתו". גבאי התייחס גם למחיר האישי שמשלמים המטפלים: "בסוף יום עבודה אני לא משאיר את הסיפורים בבית החולים. אני לוקח איתי הביתה את הכאב, את הטראומה ואת הסיפורים של המטופלים והמשפחות שלהם. אי אפשר פשוט ללחוץ על כפתור ולנתק".
סוהיר דקסה, עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית ומנהלת בית מאזן וטיפול יום, התייחסה להשפעת המלחמה על החברה הערבית. "האוכלוסייה הערבית הגיעה לאירועי 7 באוקטובר כשהיא כבר נמצאת במצב נפשי רעוע", אמרה, "וזה כמובן לא רק האוכלוסייה הערבית. כולנו מגיעים שחוקים, ובמקביל גם מקצועות הטיפול נמצאים במחסור".
בפאנל בנושא "החברה הישראלית בעידן טראומה מתמשכת" השתתפו פרופ' ברוריה עדיני מהחוג לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל-אביב; עו"ד ענבר יחזקאלי, מובילת תחום השיקום הפוסט-טראומטי במפלגת ישר; ואסף משיח, עובד סוציאלי ומנהל חטיבה ארצית באיגוד העובדים והעובדות הסוציאליים. משיח שיתף כי העובדים במשרד השיקום קורסים תחת העומס: "כל אחד מטפל ב-850 מקרים. כולנו מבין שזה בלתי אפשרי. המערכות קמות בבוקר לעבודה בידיעה שהן לא יכולות לבצע את מה שהמדינה הסמיכה אותן לעשות".
4 צפייה בגלריה
משתתפי פאנל "החברה הישראלית בעידן טראומה מתמשכת": מימין – פרופ' ברוריה עדיני, עו"ד ענבר יחזקאלי ואסף משיח
(דנה יפה)
פרופ' עדיני הוסיפה: "הממשלה, ברגע שהנתונים לא מתאימים או גורמים לה לחשש, באה ואומרת 'זה פוליטי, אז אנחנו מדברים רק לאלה שתומכים בנו'".
עו"ד יחזקאלי שיתפה כי חלק מהבעיה הוא החוק בישראל וכיצד הוא מגדיר נפגעי פעולות איבה: "נוצר קשר עם אבי מרציאנו, אביה של נועה, התצפיתנית המדהימה שנחטפה ונרצחה. הוא ראה את הבת שלו נחטפת בחיים ולימים את הסרטוני זוועה כשהיא כבר לא בין החיים. לשיטת מדינת ישראל, על פי החוק היבש, הוא לא נפגע פעולות איבה. ולמה? כי הוא לא היה בזירת האירוע כשהוא נפגע. תיקון חקיקה פשוט יאפשר לו לקבל את הטיפול והתמיכה שלהם הוא ראוי".
כשהפוסט־טראומה מגיעה לשוק העבודה
בפאנל בנושא "פוסט־טראומה בשוק העבודה" השתתפו אדם בלומנברג, סמנכ"ל כלכלה ומדיניות בהסתדרות ומנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי; עו"ד אירית פוריין־וייצמן, סמנכ"לית משאבי אנוש בהסתדרות; וענבל רואי, סגנית בכירה לממונה על השכר במשרד האוצר. פוריין־וייצמן אמרה כי "השינוי הנפשי אצל עובדים יכול לתפוס אותך בכל מיני סיטואציות לא צפויות, למשל עובד אחזקה שמסייע לסדר אולם לטקס זיכרון ופתאום מתפרץ ומספר על דברים שהוא חווה בעצמו. הכמות של אנשים שחווים פוסט־טראומה היא בלתי נתפסת". לשאלה כמה זמן מצב הפוסט־טראומה ילווה אותנו, ענה בלומנברג: "לצערי אנחנו רק בהתחלה. נכנסנו ל־7 באוקטובר עם 60 אלף פצועים בגוף ובנפש, והצפי הוא שעד סוף העשור נגיע ל־100 אלף". רואי הסבירה כי "לבריאות הנפשית יש השפעה מכרעת על פריון העבודה, בין שמדובר בעובד שהיה במילואים ובין שמדובר במעגלים הרחבים"
"עוד לא חווינו את מלוא התסמינים"
חמש שנים אחרי הפציעה ששינתה את חייו, איציק סעידיאן, שמתמודד עם פוסט־טראומה, הפך את הכאב האישי לשליחות ציבורית כיו"ר עמותת "בגובה העיניים". סעידיאן מספר כי מיד לאחר 7 באוקטובר הוא הבין שלצד האסון הביטחוני, ישראל צפויה להתמודד עם משבר נפשי רחב היקף. "אני חושב שאנחנו עדיין לא חווים את מלוא התסמינים", אמר סעידיאן, "רק כשהשקט יגיע באמת נתחיל להבין את עומק הטראומה הלאומית שעברנו". הוא הסביר לכתבת מוסף “7 ימים” אתי אברמוב כי "פוסט־טראומה אינה מצב של הכל או כלום'. רבים אינם עומדים בהכרח בהגדרה של הפרעת דחק פוסט־טראומטית חמורה, אך חייהם השתנו בעקבות אירועים קשים, הם זקוקים למרחב לעיבוד החוויה, ולא צריך להגיע למצב קיצוני כדי לקבל עזרה"
זוגיות בצל הפוסט־טראומה
הזמרת־יוצרת זוכת האירוויזיון נטע ברזילי סיפרה בוועידה על מערכת היחסים שניהלה עם בן זוגה לשעבר, שחזר מהמלחמה כשהוא מתמודד עם פוסט־טראומה. "אחד מהמאפיינים ומהתסמינים של פוסט־טראומה זה חוסר מסוגלות להגיד מילים טובות", אמרה ברזילי לגל גנות, כתבת "ידיעות אחרונות" ו־ynet לענייני צבא וביטחון, "את מתמודדת עם העובדה שאת נמצאת בזוגיות שאמורה לתמוך בך גם, אבל היא לא. זאת לא זוגיות, זו מערכת שיש בה תלות, שזה דבר מאוד מאוד לא בריא". ברזילי סיפרה גם כיצד החוויה עיצבה את "סרנדה", האלבום החדש והאישי שלה, שיושק באמפי שוני בחודש הבא: "התפקיד של היצירה הוא קודם כל רפואי עבורי, וכתוצאה מכך גם עבור אנשים אחרים. כי אני לא מיוחדת – זה בדיוק העניין. אמנים הם המראה של הזמן שלהם"
"להקים רשות לאומית לפוסט־טראומה"
מ"מ יו"ר ההסתדרות, רועי יעקב, הציג בוועידה תוכנית להקמת רשות לאומית לטיפול בפוסט־טראומתיים. "הרעיון הוא מודל שיעבוד כמו ההסתדרות – עם 29 מרחבים ברחבי הארץ. אם, למשל, לעובד במפעל חוגלה יש בעיה, הוא יכול להגיע לסניף ההסתדרות בעיר. צריך להנגיש את הדבר הזה. אם נעשה עכשיו מרכז גדול בתל־אביב, אז אני בטוח שפוסט־טראומתי מדימונה לא ייסע לשם כדי לקבל טיפול". כשנשאל האם יש מספיק מטפלים, ענה יעקב: "זה לא משהו שיכול לקום ברגע אחד. המדינה צריכה להשקיע משאבים כלכליים שיופנו גם להכשרת כוח האדם. ההכשרות יכולות להיעשות, למשל, באגף השיקום של משרד הביטחון. באתי ממשרד הביטחון, אני מכיר את העובדים שם, והם הכי מסורים וטובים שאני מכיר. אולי גם נקים אקדמיות שילמדו איך לטפל בפוסט־טראומתיים"
"הורים לא יכולים להושיט עזרה"
בנו של רונן שלו, רועי ז"ל, היה בן הזוג של מפל אדם, שנרצחה במסיבת נובה. שנתיים לאחר מותה, הוא הלך לעולמו בנסיבות טרגיות. בפאנל "איך ממשיכים? הטראומה המשפחתית", סיפר רונן: "במצב כזה הבית פחות או יותר מתפרק. הוא משנה את כל אורח החיים שלו". ד"ר לילך רחמים, יו"ר ועדת משפחות במועצה הלאומית לפוסט־טראומה במשרד הבריאות: "הורים חווים בסיטואציות האלה חוסר אונים נורא בכך שהם לא יכולים להושיט עזרה לילד". אלינור גז, שנשואה למתמודד הלם קרב המוכר כנכה, עם 50% אחוזי נכות, סיפרה: "עם הזמן התחילו כל מיני פחדים, הסתגרויות. הוא היה מכבה את האור, וכששאלתי למה, הוא ענה 'בעזה אין אור' – והבנתי שמשהו לא בסדר. הכרתי אדם מדהים, והיום אני קמה בבוקר ומיד בודקת שהוא לא עשה לעצמו משהו"
"הקהילתיות תבנה את החוסן"
בראיון עם מנחת הוועידה, עיתונאית ynet שרון כידון, פרופ' יורם יובל חזר שוב ושוב על המונח מצב לימינלי: לא כאן ולא שם. "אנחנו יודעים איך להיות בזמן חירום, ואנחנו יודעים איך להיות בזמני רגיעה", הסביר, "אבל מה שיש לנו עכשיו זה לא חירום ולא רגיעה. אתה לא יודע אף פעם אם זה נגמר". ישראל, לדבריו, היא חברה שלא קרסה, לא החלימה, תקועה בתווך ביניהם, ויש לכך מחיר כבד. עם זאת, הוא מזכיר כי ישראל מדורגת במקום השמיני במדד האושר העולמי: "ההישג הזה מטורף, ואני מאמין לו". ההסבר, לדעתו, טמון בלכידות החברתית, שנבדקת באמצעות שאלות פשוטות: "אם אני אפול ברחוב, האם מישהו ייגש אליי? בישראל התשובה היא כן. הקהילתיות היא זו שתבנה את החוסן האמיתי שלנו"
"רובנו נצמח מהמשבר שעברנו"
ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש מינהל בריאות הנפש במשרד הבריאות, מבקש להרגיע את השיח הציבורי סביב המשבר הנפשי שאחרי 7 באוקטובר. בריאיון לכתבת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות", אור הדר, הוא הדגיש כי למרות העלייה במצוקה ובפניות לטיפול, רוב הציבור הישראלי יידע להתמודד. "רובנו אפילו נצמח מפוסט־טראומה. ילד לומד ללכת מנפילות. ככה אנחנו צומחים", הסביר ד"ר בודנהיימר, "חשוב שהציבור יבין שיש כוחות ריפוי משפחתיים וקהילתיים, ולא כולם צריכים להגיע לפסיכיאטר או לפסיכולוג. מי שצריך – שיפנה, בוודאי". לגבי זמני ההמתנה לטיפולים נפשיים, שיכולים לקחת חודשים ארוכים, לד"ר בודנהיימר לא היו בשורות מעודדות: "לגדל פסיכיאטרים ופסיכולוגים חדשים כדי לחזק את המערכת הציבורית זה תהליך שלוקח זמן. אנחנו לא מצמיחים עוד רופאים כמו מוצר"
