ההספק, ובעיקר אחוזי הפגיעה המרשימים, של ארקדי דוכין ומיכה שטרית משלהי האייטיז ועד לאמצע הניינטיז — הן כמנהיגי החברים של נטאשה והן ככותבים לאחרים — כמעט בלתי נתפס. גם ממרחק הזמן וגם ביחס למה שהם עשו בנפרד בעשורים הבאים.
לצד שלושת אלבומי המופת של הנטאשות ו"רוצה ויהיה", אלבום הסולו הראשון של דוכין, ששטרית תירגם את מרבית הטקסטים בו, יש לצמד עוד כותר מעט נשכח: אלבום הילדים "אחלהזאורים" מ-1993 שיוצא כעת מחדש על גבי תקליט ויניל.
בקרב אספני הפורמט העגול והשחור, זהו לא בדיוק הכותר הראשון שהם היו שמחים לשים יד על עותק ממנו בכל הנוגע לגוף העבודות של דוכין ושטרית בראשית שנות ה-90, אך בהאזנה חוזרת, 33 שנה לאחר שיצא (שכנראה גם הייתה הפעם האחרונה שבה האזנתי לאלבום במלואו), הוא מתגלה כיותר מרק עוד הערת שוליים.
"אחלהזאורים" הופיע באותה שנה שבה הסרט "פארק היורה" גרם לעולם להתעניין בדינוזאורים, או לפחות לפחד מהם. לעומתו, באלבום הזה דוכין את שטרית (לצד הבמאי חיים בוזגלו שהיה שותף לכתיבת הטקסטים) מבקשים להציג את זוחלי הענק כיצורים חביבים למדי, שצריך להבין את הקשיים שלהם.
שטרית ודוכין נעים בין שלל סגנונות (רוק כבד, אסיד-ג'אז ב"אחלה זאור", כולל כמה דוגמיות מיצירות קלאסיות המתפקדות כפסקול לקטעי המעבר). ולמרות שאף ילד ב-2026 לא יבקש מההורים ווקמן כמתנה ליום ההולדת וכנראה שגם לא יהיה לו מושג מיהו המקגייוור הזה שאמור להציל אותו, "אחלהזאורים" מצדיק ביקור משפחתי חוזר, או ראשון, גם בראשית החופש הגדול של 2026.
