זה ילד זה? / "אל ניניו" הוא שם כמעט טוב מדי לתופעה אקלימית לא סימפתית במיוחד. "הילד", כפי שהוא נקרא במקור על ידי דייגים באקוודור ופרו, שהרגישו כבר לפני כ-400 שנה את התחממות זרמי האוקיינוס הפסיפי לקראת חג המולד וחיברו את הופעתם לדמותו של ישו, הוא הסיוט בהתהוות שמרחף מעל שאר הסיוטים שמאפיינים את הזמנים הללו, שבהם "הכל קורס/ ציר העולם נשבר", כפי שכתב וויליאם באטלר ייטס (תרגום: זיוה שמיר) בשיר "ההתגלות השנייה", שפורסם לאחר מלחמת העולם הראשונה והבין שגם השנייה בדרך.
פרסומים רשמיים ומגובים בנתונים אף הודיעו שייתכן כי עד החורף זה לא יהיה סתם "אל ניניו" אלא "סופר-אל ניניו", השדרוג שאף אחד - אפילו לא אמריקאים שרגילים להגדיל הכל בדולר - לא הזמין. לפי מחקר אחד, שפורסם השבוע ב"האינדיפנדנט" הבריטי, הנזק לתוצרת החקלאית העולמית יכול להגיע לסכום של 342,000,000,000 דולר (כמו בממשלת ישראל הנוכחית, גם כאן אף אפס לא נוסף בטעות), עקב השינויים הרדיקליים שיתחוללו במזג האוויר באזורים שבהם "אל ניניו" יכה, בין אם זה בצורת גלי חום קיצוניים או בשיטפונות מסיביים. הכלכלה הגלובלית, שתלויה בשרשראות אספקה, מבטיחה שמה שלא יורגש בגוף יורגש בכיס ואולי אפילו בבטן. השילוב בין אירועי אקלים כגון "אל ניניו" לאירועים כגון "בואו ננסה להפיל משטר במדינה של מאה מיליון איש מהשמיים, מה כבר יקרה", עשוי לגרום לחורף חם מאוד או קר מאוד ובכל מקרה - מאוד.
אבל בינתיים עסקים כרגיל: קיץ, מונדיאל, שקרים שמספרים לציבור על לבנון ומכירת חיסול של נכסי המדינה המרכזיים למגזרים. מצד שני, אם אכן יעבור "חוק יסוד: לימוד תורה", כפי שראש הממשלה התחייב (מה שכמובן לא מחייב שכך יהיה), העולם לפחות יכול להסיר דאגה מליבו: אחרי שהלומדים יטפלו במשמרות המהפכה, בחיזבאללה, בחמאס, בחות'ים ובהפסקות השתייה המיותרות של משחקי הכדורגל, הם יגיעו גם ל"סופר אל-ניניו". הילד הזה עוד לא מבין מול מי ומה הוא עומד להתמודד.
יום טוב, דגי דג / לתיאורים המלחיצים בואכה אפוקליפטיים, כמו הסכנה הטמונה ב"סופר-אל ניניו" ובכלל במשבר האקלים שנראה ממש נלהב להופיע הרבה לפני מועד הפגישה שנקבעה איתו, יש גם אפקט מהפנט ואפילו מזכך: הנה מגיע משהו שאין לו דעה על בנימין נתניהו ודונלד טראמפ, אי-אפשר לקנות אותו בכסף והוא יכול לשנות את התמונה באופן שישכיח את מה שקרה לפניו או אחריו. "אל ניניו יבוא ויסגור את כל מה שפתוח/ חד וברור בלי שום ויכוח", כתב מיכה שטרית לפני קצת פחות מ-30 שנה, כש"אל ניניו" עוצמתי פקד עולם הרבה פחות לוהט ועצבני.
איור: ירמי פינקוס
מגפת הקורונה, שהייתה בקושי המבוא לרגע כזה, יצרה טלטלות לטווחים מיידיים, קצרים וארוכים, והם מורגשים הרבה אחרי שהאנושות העבירה לבוידעם של המוח את ימי הסגרים והמסכות. אפילו בחינה שטחית של אירועים בולטים בעשור האחרון תראה שגם אם שורה של מגמות מטרידות (פופוליזם לאומני, אובדן אמון במערכות, רצח האמת) התחילו קודם, הרי שמאז 2020 הטירוף הואץ ורשתות ביטחון ותיקות נקרעו. עכשיו דמיינו מה מסוגל לחולל משבר הרבה יותר ארוך ועקבי, במציאות שבה עדיין קשה לשכנע אנשים בעצם קיומו. אולי כשיגיע היום, כמו בשיר של שטרית, שבו אומרים "יום טוב, דגי דג, יום טוב זברה עפה", המלאכה תהיה קלה יותר.
ואולי "סופר-אל ניניו" הוא כמו שעון שמנסה בפעם השלישית - או ה-300 - להעיר אדם ישנוני במיוחד, שלא מבין למה הוא מתעורר כל כך מזיע למרות שהקיץ כבר מזמן לא שם וגם ביעותים לא היו. והשאלה אם מתישהו, איכשהו, הוא יצליח לחבר את הנקודות מבעד לקורי השינה ולהבין שאין לו עוד הרבה זמן לצאת מהמיטה, לשים את המכנסיים של הילדים הגדולים ולצאת לקרב אחרון על מה שנשאר מהמציאות כפי שהוא הכיר אותה ותיכנן שגם נכדיו ייהנו ממנה. תרחיש יותר סביר הוא שבוקר אחד הצלצול יהיה כל כך חזק כך שהאדם יזנק מהמיטה, יחליק על אגלי הזיעה של עצמו וישבור את המפרקת. יצורים אחרים יצטרכו להגיד "יום טוב, דגי דג".
איור: ירמי פינקוס
אנרגיה חולנית / מה שכן, כנראה שגם אחרי "סופר-אל ניניו", שקיעת ערים מתחת למים ושואה גרעינית עדיין נישאר עם אקזמפלרים דוגמת השר עמיחי שיקלי, אחד שהפער בין החשיבות העצמית שלו למקומו האמיתי בשרשרת המזון הפוליטית הוא תופעה אקלימית בפני עצמה. "אחד הזיכרונות שנצרבו בי מערב השבעה באוקטובר הוא הכניסה לישיבת הממשלה בקריה בתל-אביב", צייץ המצביא והאסטרטג לאחר פרסום על ביטול אירועי חודש הגאווה בשב"כ. "מול הבניין שבו נערכה הישיבה התנוסס בלב הקריה שלט ענק באותיות ניאון: 'יועצת הרמטכ״ל לענייני מגדר'. אני זוכר היטב שהמחשבה הראשונה שעלתה בי הייתה כמה חבל שלא השקיעו את כל האנרגיה הזו ביועץ להגנת גבולות". לאחר שהקיבה מיצתה את כל המיצים שהתעוררו בה למקרא הדמגוגיה העלובה הזאת, לא נותר אלא להיזכר באפיקים שאליהם הממשלה הפנתה את האנרגיה באותם ימים ומה חלקה באסון. החשבון הזה עדיין פתוח, וגם "אל ניניו" לא יסגור אותו.
בשלוש מילים / גירושים נוסח אמריקה.
משפט בשבוע: "מותר לחברה הישראלית להתנסות במשטר חוקתי אחר מבלי שיחנקו אותה מרוב דאגה לדמוקרטיה. מותר
להתנסות במנגנונים אחרים" (עו"ד יעקב בן שמש, נציג הממשלה בדיון בבג"ץ, חושף צד חדש במשבר המונוגמיה של המערב)
בעל ערך / אמנם הקיץ לא ידוע כתור הזהב של דרמות משפחתיות תוצרת אירופה, אבל "ערך סנטימנטלי" שמוקרן בימים אלה בישראל הוא מהסרטים היפים של השנים האחרונות. בונוס: כנראה שלא תצטרכו להעביר את ההקרנה שלו בהשתקת ילדים רועשים.
