הבחירות ב-2021 היו אמורות לסמן את סופה של מפלגת השמאל (הלינקה) בגרמניה, שלא עברה את אחוז החסימה. שנתיים לאחר מכן פרשה יו"ר המפלגה זארה וגנקנכט, כדי להקים מפלגה משלה. שנה לפני הבחירות ב-2025 היה נראה שהשמאל הגרמני התרסק - בעיקר למול נסיקת מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה".
בבחירות, ובניגוד לתחזיות, הלינקה קיבלה 8.8 אחוזים מקולות המצביעים. כרגע, הסקרים מנבאים לה כ-11 אחוז מהקולות, כשהיא ממשיכה לנגוס במפלגות שמאל מסורתיות כמו הסוציאל-דמוקרטים והירוקים. איך זה קרה? מפלגת השמאל איבדה את הקולות המסורתיים שלה במזרח לטובת "אלטרנטיבה" ופנתה לקהל צעיר ועירוני יותר. בוחרים רבים מאסו במפלגות השמאל המסורתיות (שהיו בקואליציה כושלת), והלינקה היוותה משקל נגד לקיצוניות הימנית של "אלטרנטיבה". המפלגה התמקדה בנושאים שנגעו לבוחרים, ובהם משבר הדיור, שכר המינימום ויוקר המחיה, ובעזרת קמפיין מבריק ברשתות החברתיות היא משכה לשורותיה רבבות בוחרים צעירים.
תומך של הלינקה בכנס האחרון
(dpa/picture alliance via Getty I)
והיה היבט נוסף, שמשך בוחרים רבים, בעיקר סטודנטים שהבעירו את הקמפוסים מאז 7 באוקטובר: שנאה יוקדת לישראל לצד חיבוק לחמאס, כניסה מסיבית של איסלאמיסטיים לתנועה, התעלמות ממצבם הקשה של יהודי גרמניה, לצד אימוץ הנרטיב הפלסטיני, כולל התנגדות לציונות.
אוזלם דמירל, חברת הפרלמנט האירופי מטעם המפלגה כינתה את ארה"ב וישראל כ"קואליצית רצח העם של אפשטיין", וזו רק דוגמה אחת. המפלגה אירגנה הפגנות פרו-פלסטיניות שאליהן הוזמנו אנשים עם קשרים ידועים לחמאס, חברים במפלגה הגיעו לכנסים עם כאפיות וסמלים נוספים שעיקרם: אי-הכרה בזכות ישראל להתקיים. המנהיגים החרישו כשההמונים צעקו "מן הנהר ועד הים", והם שתקו כשההפגנות תורגמו לאלימות קשה נגד ישראלים ויהודים בגרמניה. חברים במפלגה שביקשו להציג קו מתון יותר לגבי המדיניות במזרח התיכון, נאלצו לברוח באישון לילה מהמלון שלהם בגלל הפחד מאלימות נגדם. באוקטובר 2024 עזבו חמישה מבכירי המפלגה בגלל הקו הקיצוני שלה נגד ישראל.
בכנס הפדרלי של המפלגה שנערך בסוף השבוע האחרון, היא הכירה אמנם בזכותה של ישראל להתקיים, אך הוסיפה כי סירוב לכך אינו נחשב לצעד אנטישמי. כמו כן, היא הכירה במדינה הפלסטינית, הוציאה קריאה משותפת נגד אנטישמיות ואיסלאמופוביה, גינתה את חמאס וטבח 7 באוקטובר לצד גינוי פעולות ישראל לאחריו, תמכה בכל צעד לא אלים שיסיים את הכיבוש הישראלי, והצהירה כי ישראל ביצעה ומבצעת רצח עם בעזה. ההחלטות הללו היו פשרה לעומת הקו שדרשו הפלגים הפרו-פלסטיניים במפלגה. בכנס השתתפה גם ח"כ עאידה תומא סלימאן שזכתה לתשואות לאחר שהאשימה את גרמניה בשיתוף פעולה עם רצח העם שמבצעת ישראל ואחרי שהאשימה את ישראל באפרטהייד.
מפלגת השמאל הגרמנית, בעיקר הסניף הברלינאי שלה, היא מוקד כוח של ברית השמאל-איסלאם. רבים מאלו שמאסו ברגשות האשם של הגרמנים סביב עברם, יכולים להיאחז בביקורת כלפי ישראל ולטעון שאי-אפשר להיות קורבן כשאתה חוזר על המעשים שהפכו אותך לכזה. מדובר בטרנד הכי מבוקש בשנים האחרונות בקרב צעירים גרמנים באוניברסיטאות, אנשי אמנות ותרבות, הגורסים שהאשמה ההיסטורית של העם הגרמני כלפי היהודים, הביאה את גרמניה ליצור קורבן חדש, הפלסטינים.
"במקום להילחם באנטישמיות, מפלגת השמאל מתדלקת אותה", אמר יוסף שוסטר, ראש המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, "היא הפכה את עצמה למפלגה שהיהודים לא יכולים להצביע עבורה". במאמר בעיתון "די צייט", כתב רון פרושאור, שגריר ישראל בגרמניה, כי יש להגן על מדיניות, הבעת דעה ומעשים אנטישמיים מצד השמאל הגרמני בדיוק באותה חומרה שבה מתייחסים לגילויים דומים מצד מפלגות הימין.
ועדיין, בהשוואה לדור הצעיר של המפלגה, מדובר בדעות יחסית מתונות. לפי דיווח בתקשורת הבווארית, הדור הצעיר שבקרוב ימלא תפקידים בכירים במפלגה ובשירות הציבורי בגרמניה, נמצא כבר שלב אחד קדימה ביחסו הקיצוני כלפי ישראל.
