יש בנו יותר מזה. פרשת השבוע, פרשת בלק, היא פרשה של ברכות. המלך בלק מבקש לקלל את עם ישראל, אבל בלעם, האיש שהוא מייעד למשימה, לא מצליח לקלל. רק ברכות יוצאות לו מהפה כשהוא מתבונן בעם ישראל במדבר, בדרכו לארץ ישראל.
"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל", הוא אומר על הבתים המבורכים של העם הזה. "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא", הוא אומר על העוצמה ועל החוסן שלנו, על היכולת לקום ממשברים, אלפי שנים לפני המבצעים הצבאיים שיקבלו את השמות האלה. ואלה רק שתי דוגמאות מתוך ברכות רבות, עתיקות ונצחיות.
השבוע ראיתי כמה רגעים כאלה של ברכה וחסד, שלדעתי חשוב להדהד, בפרט בתקופת בחירות סוערת.
*
יום שלישי, חוות צאן קידר שליד מעלה אדומים, החתונה של מרים שני ואופק דותן. את מרים הכרתי זמן קצר אחרי נפילתו של בעלה, סרן אורי שני, ב-7 באוקטובר. לעולם לא נדע כמה אנשים ניצלו בזכות התושייה והתעוזה שלו ושל הצוות שעליו פיקד, בקרבות גבורה שנמשכו שעות ארוכות.
מרים הגיעה אז עם התינוק שלהם, רועי, לאירוע לזכר אורי. "רועי בדיוק מתחיל ללכת", היא סיפרה. "אני מסתכלת עליו מנסה לצעוד, נופל וקם, ושוב הולך כמה צעדים ונופל ושוב קם. אני מסתכלת עליו – וחושבת עליי. זה מסר עבורי. זה מסר לכולנו. עלינו ליפול ולקום, להתעקש להמשיך ללכת ולגדול".
מרים ואופק
(צילום: V1)
פירסמתי אז את הדברים שלה, שחיזקו רבים. השבוע, ממש בהמשך למילים האלה, ראיתי את מרים קמה בעצמה. רועי הקטן כבר מזמן הולך. הוא התרוצץ בין האורחים, בזמן שאמא שלו הקימה בית חדש בישראל.
מי שהיה בחופה הזו הרגיש קדושה מיוחדת, שקשה להעביר במילים. הנה רק כמה משפטים ששמעתי שם. שולי, אמו של אורי, קיבלה את האורחים בחיבוקים. "מאז שמחת תורה אני מתפללת על הרגע הזה. אמרתי לאלוקים: אנחנו נתמודד, אנחנו נתגבר, אבל מרים – אל תשאיר אותה לבד".
אופק החתן היה המפקד של אורי הי"ד. מתחת לחופה הקריא מכתב שכתב לו: "אורי, אני זוכר את השיחה ההיא. סיפרת לי שקוראים לה מרים, ואתה אוהב אותה, ואתם הולכים להקים בית. שיתפת אותי והתרגשת. אורי, תודה על הקומה הראשונה. אנחנו בונים קומה שנייה, ואתה איתנו. ומן האבנים האלה – ייבנה המקדש".
יהושע שני, אביו של אורי, עומד בראש "פורום הגבורה" שמאגד מאות משפחות שכולות. יש לו הרבה מה לומר, על ההנהגה ועל הרוח ועל האחדות, אבל בערב הזה הוא לא אמר דבר, רק משפט אחד. הזוג ביקש ממנו לברך את אחת משבע הברכות, מתחת לחופה: "שַֹמֵּחַ תְּשַֹמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַֹמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, מְשַֹמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה".
אמן.
*
והנה עוד רגע כזה: "לראשונה בארץ: חידון תנ"ך לתלמידי החינוך המיוחד. ביראת קודש, אנחנו מזמינים אתכם להתרגש עמנו בחידון ראשון מסוגו". כך בישרה ההזמנה החגיגית לאירוע שזכיתי להנחות.
יום חמישי, קיבוץ אשדות יעקב איחוד. כבר 19 שנים פועלת בקיבוץ "המכללה לכישורי חיים", שהקימה ירדנה אמסלם עבור בנה ערן, בעל צרכים מיוחדים, ועבור צעירים במצבו. לפני כשנה החליטה ירדנה לערוך, לראשונה, חידון תנ"ך לאוכלוסייה הזאת. ההתלהבות הייתה רבה. מרכזים רבים של אקים, בתי ספר לאנשים עם מוגבלות ועוד מסגרות טיפוליות הצטרפו והתכוננו, והנה היום הגדול הגיע.
לכל מוסד הייתה נבחרת של נציגים, והיו גם ברכות וחבר שופטים מכובד, ובעיקר שאלות לא קלות בכלל. אמרתי למתמודדים שהם מכונים אנשים עם מוגבלות, אבל כשזה נוגע לנשמה שלנו ולקשר שלה לתורה ולאלוקים – אין שום מוגבלות. זה קשר שהוא מעל למגבלות הגוף. מיד אחר כך הם פשוט הוכיחו את זה. החידון עסק בספר בראשית, והשליטה שלהם בפרטי הפרטים השאירה רושם עז. תאריכים, שנים, עובדות וגם מסר ומשמעות.
המתמודדת בת אל מימון מקיבוץ מזרע הרשימה במיוחד. היא נאבקה לבטא את המילים, ממש נלחמה כדי לענות עוד ועוד תשובות. כך למשל, כששאלתי את השאלה מה מסמל השם החדש של יעקב אבינו, ישראל. "יכולת להתמודד ולעמוד באתגרים", תשובה רבת-משמעות במעמד כזה.
לא היה מנצח אחד. כולם קיבלו בסוף את אותה תעודה, ושניים גם עלו לשיר שיר את השיר "כנפי רוח". הרב קוק, שכתב את המילים, יצא בזמנו ל"מסע המושבות" אל הקיבוצים והמושבים בצפון שהיו אז רחוקים ומנוכרים ליהדות. 110 שנים אחר כך, באותם יישובים נערך חידון כזה, עם מתמודדים מאשדות יעקב וממזרע, שגם שרים את המילים של הרב קוק: "בן אדם, עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך, יש לך כנפי רוח".
*
יקיר אסרף ומאור קזין כתבו פוסט שהפך ויראלי אחרי אסון מירון. שניהם החליטו, כחילונים, לבוא לנחם את אחת המשפחות האבלות. "יש מצב שזה אחד הרגעים המשמעותיים בחיים שלי", כתב אז יקיר, כשיצא מהבית של משפחת אנגלרד החרדית בירושלים, שאיבדה באסון שני ילדים – משה נתן נטע (14) ויהושע (9).
שניהם, בג'ינס וטישרט, נכנסו לסלון של המשפחה וישבו שם שעה ארוכה. התקשו להיפרד. "העיניים שלי מלאות דמעות, אבל הלב שלי מוצף שמחה", סיפר יקיר. "זה היה מעמד של חיזוק, של ביחד, היה קשה לנו לעכל את עוצמת החיבור. פעם ראשונה בבית חרדי. איזה מזל שבאנו. מתי כבר היינו זוכים להיפגש ככה, ולמה רק בנסיבות כאלה. הבטחנו להם להיות בקשר, והאבא אמר לנו שהוא מבקש שניפגש בשמחות".
בשבוע שעבר זה קרה. מאור התחתן עם טליה. הוא זכר את ההבטחה והזמין את הרב יצחק אנגלרד ואשתו. אנגלרד בירך את הזוג, רקד עם החתן, ומאות המוזמנים זכו לשמוע את הסיפור, שסופר בהתרגשות מתחת לחופה.
השבוע נזכר יקיר איך הפוסט ההוא גרם לחילונים רבים לעשות כמוהו, להגיע לראשונה לבית חרדי ולהכיר. הפוסט כבר שקע במצולות הפיד, אבל המסר רלוונטי, אולי אפילו יותר.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי: "הִגִּיד לְךָ אדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ". (מתוך ההפטרה שקוראים בשבת, אחרי קריאת הפרשה)
