את הסימן הראשון לדאגה לגבי ההסכם בין ישראל ללבנון, מזהה האלה, 25, סטודנטית לכלכלה באוניברסיטה האמריקאית בביירות, בכך ששגרירת ארצה נמנעה מלחיצת ידיים עם מקבילה הישראלי. "אני לא מכירה אותה, אבל התרשמתי ממנה מאוד", היא אומרת בשיחה עם "ידיעות אחרונות" "אבל העובדה שהשגרירה שלנו נרתעה מללחוץ את ידו של הנציג הישראלי הבכיר, מלמדת הרבה על הסיכויים שההסכם הזה יחזיק מעמד".
האלה, כמו רוב הצעירים איתם שוחחנו, לא תולה הרבה תקוות בהסכמות שהושגו בוושינגטון. הם קוראים בתקשורת הלבנונית את הכתבות בעד ונגד הנורמליזציה ואת אזהרותיו של מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, ש"מרמים אתכם". הם מסכמים ש"יש הרבה בלגן. או שתהיה הפתעה ענקית לטובה או שההסכם יטורפד בידי איראן או חיזבאללה, ובכל מקרה ישראל תצא המרוויחה, כמו תמיד".
“גם אנחנו אוהבים את החיים”. צעירים בביירות
(Mohamed Azakir, REUTERS)
"מי שמתקרב ‑ נשרף"
גם תאמר, סטודנט לכימיה, סקפטי. "ההיסטוריה הלא קצרה בינינו, מלמדת שכל מי שנוגע ביחסים קרוב מדי, נשרף", הוא אומר ומזכיר את הנשיא בשיר ג'ומאייל שביקר בחשאי בישראל, אירח שרים ישראלים בביירות ונרצח. "גם גורלם של פוליטיקאים אחרים בלבנון שניסו להדק את היחסים איתכם, לא בישר טובות".
לעומת זאת, נדא ומוסטפא, שני אחים שמשוחחים איתי מבית הקפה בביירות מצהירים: "אנחנו מחכים להפתעות". מוסטפא חולם על ביקור בתל אביב, "שמעתי שיש אצלכם מועדונים ובתי קפה ומסעדות, כמו פה". נדא רוצה לבקר בירושלים. "אנחנו מוסלמים מהצד הטוב (סונים), אוהבי חיים, אנחנו מבינים שהישראלים דומים לנו מאוד".
גם אמינה הייתה רוצה לדבר עם ישראלים בגילה ושמחה לשמוע שרובם רוצים שלום ונורמליזציה עם לבנון. "עוד אין לי דעה מגובשת על ישראל, כי אני רואה בטלוויזיה רק את הצדדים השליליים שלכם ואת הפוליטיקאים הישראלים שלא מתלהבים מהרחבת מעגלי השלום, לא עם סוריה לא עם לבנון".
"חיזבאללה ספג מכות"
דאוד, מוסלמי סוני, משחזר את זכרונות ביקורו חשאי של אביו בישראל, לפני 30 שנה. "הוא הופתע ממש לטובה. כאילו תל אביב היא המשכה של ביירות. אבא שלי לא הפסיק לספר איך קיבלו אותו ברחוב, בבית המלון, בחנויות. בכל פעם שהזדהה כלבנוני, אחרי שהתגבר על הפחד הראשוני, הוא קיבל מתנות, ובקשות: 'תבוא שוב לבקר ותביא את המשפחה'.
"אבי לא שוכח עד היום את הביקור הזה. עכשיו אנחנו מקווים שגם אנחנו, הדור הצעיר, נוכל לבקר בישראל. הייתי שמח ללכת בעקבותיו ולבקר גם בקיבוצים". כשאני מספרת על קיבוצי הדרום ההרוסים ועל הקיבוצניקים שנחטפו, נרצחו והוחזקו בשבי חמאס, הוא מגלה אמפתיה. "אני מבין שאתם נזהרים מחיזבאללה. זה לא סוד שהם היו רוצים לחטוף חיילים שלכם. זה יהיה הישג ענק עבורם, אבל חיזבאללה ספג עכשיו מכות קשות, מעמדו ירד וממשיך לרדת ברחוב הלבנוני".
נדא, סטודנטית לאמנות, מתעניינת בשופינג. "הייתי רוצה לשוטט בין חנויות הבגדים ולבדוק אם המחירים מתאימים לכיס הלבנוני". היא מספרת על השיחות הארוכות שניהלה עם ישראליות בנות גילה שפגשה בפריז. "גיליתי שאתם רגשניים בדיוק כמונו. אני בטוחה שאוכל למצוא חברות בישראל ויהיו לנו נושאי שיחה משותפים".
זיאד, שאביו נאלץ לסגור את החנות שלו בביירות, מקווה שההסכם יוביל לפריחה כלכלית. "אני מאמין שאם תהיה נורמליזציה, יושג גם שלום אמיתי. אנחנו זקוקים לסיוע ואתם יכולים לעזור".
נדא, סטודנטית לאמנות: “פגשתי ישראלים בפריז וגיליתי שאתם רגשניים בדיוק כמונו. אני בטוחה שאם אבוא לבקר אצלכם, אוכל למצוא חברות”
